מי היה ישוע?

ישוע. רבי ? נביא ? מרפא ? מושיע ? משיח ?  בן אלוהים ?
ישוע. רמאי ? מתחזה ? קוסם ? מורד ? בוגד ? שקרן ? ארור אלוהים ?
ישוע. מיהו האיש הזה ?

אלפיים שנה חלפו ועברו, אך השאלה נותרת בעינה: האם ישוע מנצרת הוא המשיח היהודי, מושיע העולם? אם הוא
אכן המשיח, אזי בואו נלך בדרכיו, משום שאין לנו דרך אחרת. אם הוא לא, בואו נחשוף אותו, משום שרק האמת
תשחרר אותנו.

על אף שהעולם מלא בדתות, המחלוקת השרויה סביב המשיחיות של ישוע היא ייחודית, משום שהשניים- הן אלו
שמקבלים את ישוע, והן אלו שדוחים אותו מבססים את אמונתם על אותו ספר.

יהודים שהולכים בדרכי ישוע, אומרים: "הוא לבטח המשיח. הוא מילא אחר כל הנבואות בתנ"ך".
יהודים שלא הולכים אחרי ישוע אומרים: "לא ייתכן שהוא המשיח. הוא לא מילא אחר אף אחד מן הנבואות בתנ"ך".

מי צודק?

שתי אמונות באות מספר אחד, ספר הכתובים העברי: אמונה אחת אומרת: אנו מעדיפים למות מאשר להודות בשם
ישוע. אמונה שנייה אומרת: אנו מעדיפים למות מאשר להתכחש לשם ישוע. אמונה אחת אומרת: יש שני משיחים
שיבואו בפעם אחת. אמונה אחרת אומרת: יש משיח אחד, אך הוא יגיע פעמיים.

אז איך אדע את האמת?

פשוט. רק אחת משתי האמונות האלו מבוססת על כוח אלוהים, בעוד שהאחרת נבנתה על המסורת של האדם. אכן ישנו
הבדל משמעותי! והאלוהים של הפטריארך, האלוהים של יציאת מצריים, אלוהי הנביאים, הוא אלוהי המשיח, והוא
עשה את הדברים פשוטים בדברו.

אם אתם מחפשים אתו בכל לבבכם, אזי הכתובים יהפכו להיות "נֵר-לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי"
(תהילים קי"ט 105). דברו ודאי, הוא לא יכול לשקר.

פעם דיברתי עם רב אורתודוכסי על המשיחיות של ישוע. הוא לא רצה לשמוע את דעותיי (ואיני יכול להאשים
אותו!). לא היה אכפת לו ממה שלאחרים יש לומר. הוא רק רצה לחזור אחורה למקורות. "בוא נחזור לתלמוד", הוא
אמר. "שם נוכל למצוא את האמת".

אני חושב שתשובתי הפתיעה אותו. "מדוע שאחזור לתלמוד" אמרתי "כשאני יכול לחזור לברית החדשה?". להפתעתי
הוא לא התווכח.

אתם מבינים, שליהודים רבים נאמר שהיהדות בלבד היא הדת האמיתית של התנ"ך וש"הנצרות" מאוחרת יותר וברובה
דת גויה. ועדיין, הצהרות שכאלה, מפחידות עד כמה שיהיו, הן פשוט לא נכונות.

להלן העובדות: יהדות מסורתית כפי שאנו מכירים אותה כיום, היא לא אותה הדת של משה והנביאים כפי שהיא לא
אותה הדת של הרבנים שחיו ולימדו יותר מ-1500 שנים מאוחר יותר.

במקום שתהיה זו דת של הקרבה וכפרת הדם כפי שמתואר בתורה, זו דת בלי הקרבה ובלי כפרה בדם.

אולי זה יפתיע אתכם לדעת, אבל חלק מהספרים המקודשים ביותר ליהדות לא היו קיימים לפני ימי הביניים
המאוחרות.

כריסטופר קולומבוס גילה את אמריקה כבר לפני שהקוד של החוק היהודי בו משתמשים היהודים האורתודוכסים
כיום, הגיע לצורתו הסופית. והמסורות ממשיכות עד ליום הזה.

ובאשר לאמונה היהודית המשיחית, שמאמינה בישוע המשיח, העובדות הן כדלקמן:

הסמכות היחידה לאמונה ולמעשים היא התנ"ך, המכיל את הברית הישנה ואת הברית החדשה.הברית החדשה אינה ספר
גוי מאוחר,כל כותביה, מלבד אחד, היו יהודים, יהודים אשר חיו בימים לפני שבית המקדש השני נחרב בשנת 70
לספירה.

למסורות רבות אחרות ולמנהגים רבים אחרים שנוספו בעשורים שאחרי כן ע"י הכנסייה אין כל קשר לתנ"ך, ולכן
אין להם כל קשר לאמונה היהודית משיחית.

למרות שאנשים מסוימים אולי יקראו להם "תנ"כיים" או "משיחיים" אין להם שום קשר לסמכות הכתובים.

סופרי הברית החדשה היו יהודים שהאמינו שהמשיח בא לכפר על חטאי האנשים. הם ביססו את אמונתם על הכתובים
העבריים, ועליהם בלבד.

ואז, כאשר ישוע מת והוקם מן המתים, כפי שמרומז בנבואות באותם כתובים, היו להם את כל האשרורים להם
נזדקקו שהוא אכן המשיח המובטח.

אם ישוע לא היה ממלא אחר נבואות אלה, אזי לא היו הולכים אחרי דברו. הם זיהו אותו משום שעשה את העבודה
שהמשיח היה צריך לעשות.

אז מדוע מנהיגים יהודים אחרים לא קיבלו זאת שישוע הוא המשיח באותם ימים?

שוב, התשובה פשוטה: הם לא חיפשו אותו. הם חיפשו מישהו אחר. המשיח של הרבנים היה דומה רק בחלקו למשיח של
הכתובים. ובכל זאת, הדבר לו כמה ליבם, היה בדיוק הדבר אותו הם פספסו, שמשיח יגיע ויגאל אותם מחטאותיהם.

אז בשנת 30 לספירה, כאשר ישוע התקרב לירושלים- "בכה עליה ואמר: "לוּ יָדַעַתְּ הַיּוֹם גַּם אַתְּ אֶת אֲשֶׁר אֱלֵי שָׁלוֹם! אֶלָּא שֶׁעַתָּה נִסְתָּר הוּא מֵעֵינַיִךְ" (לוקס י"ט 41-42). ארבעים שנה לאחר מכן, ירושלים נחרבה ועשרת אלפים מתושביה נהרגו.

"אבל ,רק רגע" אתם אומרים. "האם אלו אינם אותם רבנים שלמדו את התורה יום ולילה? והאם אילו אינם האנשים
שהיו אחראים לתפילות היפות ביותר, וללימודים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם? אז כיצד זה ייתכן שחלק
מהיהודים הכי קפדניים והכי קנאים שהיו קיימים פספסו את המשיח?". לשאלה זו עלינו לפנות מייד.

תחליף.

אין תפישה בתנ"ך העברי יותר חשובה מזה, אם אנו מבינים את אהבתו הקדושה של אלוהים עבורנו.
זהו המפתח שפותח את הדלת לגאולתנו. וזהו הסלע שגורם לאנשים ליפול.
וזהו בלבד יכול להסביר מדוע אף אנשיו של ישוע פספסו אותו, וזהו בלבד יכול לפתוח את עיניהם.
תחליף. בלי מילה זו מות ישוע הוא סתמי.

הרבנים של התלמוד של התלמוד שוחחו על איך להיות בסדר עם אלוהים, במיוחד בהיעדר דם הקורבנות. הם אמרו,
"עבור חטאים מסוימים, יום כיפור לבדו הוא מספיק, ובעבור חטאים אחרים" הם הטענו, "צריך שתהיה חזרה
בתשובה גם כן."

בעבור פגיעות רציניות יותר, הם טענו, שרק היום, בנוסף לחזרה בתשובה, בנוסף לסבל, יהיה טוב מספיק, כאשר
עבור חטאים רעים הרבה יותר, "התקווה היחידה לסליחה היא ביום הכפרה ומוות"!

ובכל זאת הם פספסו את הנקודה של אותו יום, וכן את העיקר שבדם. הם נכשלו לתפוש את השיעור שהיה שם מול
עיניהם.

יום אחרי יום, הצדוקים הקריבו את קורבנותיהם בבית המקדש. אלפי חיות נטבחו וליטרים של דם נשפכו על
המזבח. כבשים, ראמים, עזים ועגלים הוקרבו לאלוהים הקדוש. ועדיין, האנשים נכשלו לראות.

הפרושים למדו את התורה יום ולילה. הם הוסיפו תקנות חדשות לחוקים ישנים, והם פיתחו את מערכת הטיהור
הטקסית המפורטת ביותר שהעולם ידע.

הם לימדו שללמוד את התורה, היה חשוב יותר לאלוהים מאשר אפילו הקרבת הקורבנות עצמם.
ובכל זאת, הם פספסו את העיקר. הם נכשלו לתפוש את המשמעות המכרעת של העניין.

כי לא היה זה דם השוורים שאלוהים רצה; ולא שומן הראם בו הוא חשק. לא היו אלה האנשים שעשו את טקסי
הטיהור אותם הוא ביקש; הוא לא דרש חוקים חדשים שיטהרו את האדם.לא. הוא רצה תחליף, שה צדיק, שישא את
חטאיי עמו. הוא רצה קורבן מושלם שיכול לטהר את האנשים מבפנים. שוב ושוב, עשרות אלפי פעמים, המנחות
הובאו לפני המזבח.

אין ספור פעמים, דמם התמים נשפך. שוב ושוב, מסר מאת אלוהים זעק: "התחליף חייב לבוא! התחליף חייב לבוא!"

כל האנשים היהודים בימיו של ישוע חיפשו מושיע. חלקם קיוו למנהיג צבאי חזק, בעוד שאחרים חיכו למושיע
ופודה מהשמיים. חלקם קיוו לכהן קדוש, בעוד שאחרים חיפשו אחר מורה צדיק. ועדיין, אף אחד לא חיכה למשיח
צלוב.

ואף אחד לא חיפש אחר שה אלוהים. הם שכחו שהמשרת הצדיק של אלוהים הוא בעצמו "..וַיהוָה חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם-תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ.."(ישעיהו נ"ג 10). הם שכחו את מילותיו של אברהם אבינו שאלוהים יספק את השה למנחה (בראשית כ"ב 8).

נכון, היו רבנים שטענו שכל קורבן התקבל על בסיס עקדת יצחק.
והם טענו שבטקס הפסח, כשאלוהים "ראה את הדם" (שמות י"ב), הוא הסתכל על ההקרבה של יצחק ולא על דם השה.
ועדיין,יצחק לא הוקרב, ודמו אף פעם לא נשפך. היה זה אלוהים בעצמו שסיפק את הקורבן שהציל את חיי בנו של
אברהם.

זה היה המשיח שסבל ומת, ורק בחבורתו נרפא לנו (ישעיה נ"ג 7 ו 12, ויקרא ט"ז 22).

כן, אכן היו מורים יהודים שהאמינו שסבל הצדיק יכול להביא כפרה לעולם. ובכל זאת, כשהצדיק האמיתי סבל
ומת, הם אמרו שזה היה כלא כלום.

רבניו אומרים שכשהמשיח יבוא, הוא יביא שלום על כדור הארץ. כשהמושיע האמיתי יבוא, הוא יביא שינוי אפילו
לעולם הפיזי. אבל, מושיע שמשנה את העולם הפיזי מבלי לשנות קודם כל אותנו אינו מושיע אמיתי כלל. ומשיח
שמייסד שלום על כדור הארץ מבלי לייסד שלום בליבנו הוא לא משיח אמיתי כלל.

המשיח היה חייב למות. המשיח היה צריך לתפוס את מקומנו. לא הייתה דרך אחרת . לא נמצא מחליף אחר. אף אחד
אחר לא יכול היה לשלם את המחיר.

שום דבר אחר לא יכול היה לרפא את פצעינו, משום שהחטא דרש מוות.

ישוע שילם את המחיר. זה היה המוות שלו שהביא לנו חיים. הוא לבדו היה התחליף לגזע האנושי החוטא, והוא
לבדו יכול להביא לנו כפרה.

היהדות המסורתית של ימינו משורשת בדת הפרושים, קבוצה קטנה של יהודים מסורים שהתלכדו יחד לפני יותר
מ-2000 שנה. היו גברים שלא היו אוכלים ללא נטילת ידיים, אנשים שהיו מפורסמים בשל תשומת ליבם לפרטים.

היו אלו שנתנו מעשר אפילו על יבול לא משמעותי, וששקדו על כל יוד וכל קוץ של תורת אלוהים.

עם זאת, היו אלה האנשים שפספסו את ישוע כשהוא בא, ומרוב עצים לא ראו יער.

זה לא הקיום של הטקסים שמטהר את האדם מבפנים, ולא מערכת החוקים החיצונית שמביאה אותנו לאלוהים. ולא
משנה כמה ננסה לאהוב אותו ולרצות אותו, מאמצינו מזוהמים משום החטא. אנו משתתפים במרוץ כושל. רק לב חדש
יספיק.

זוהי האמת שהאנשים הקנאים הללו פספסו, משום שמרוב ששמו לב בתשוקה עזה לכל אות שבתורה ,הם לא תפשו את
אופיו של האחד שנתן אותה.

וכשם שהפרושים הלכו, כך גם הלכו היהודים. יהדות מסורתית, כפי שאנו מכירים כיום, נוסחה ע"י היורשים של
אלו שדחו את ישוע. זוהי דת שעומדת נגד האמונה בו, מערכת שמתעלמת מקיומו, מזלזלת בדמותו, ומכחישה את
תחייתו. זה ממעיט בחשיבותו של הכוח העל טבעי, כוחו של רוח אלוהים אשר משנה את חיינו.

וזאת הסיבה, שיהודים מסורתיים מעדו במשך השנים על הדמות של ישוע. אך בהתחלה זה לא היה כך. רוב המורים
היהודים לפני ישוע הדגישו את הנסים ואת הכוח שבעדות אלוהים מן השמיים.

אך כשלהולכים אחרי ישוע היו כל כך הרבה מעי רפואה ומילות נבואה, רבים אמרו: "איננו סומכים על ניסים".
רבים מן היהודים בימיו של ישוע חיפשו מושיע שיבוא בדרך נס, כמו ענן משמיים.

ובכל זאת, כאשר ישוע אמר "אני ירדתי מן השמיים, ואשוב עוד פעם מן השמים" רבים אמרו "לא כן! המשיח שלנו
יהיה מורה התורה, רב כמונו."

היו להם התפילות, המצוות, ומסורת הברית- איך אבותינו פספסו זאת?

התשובה שוב פשוטה. הייתה להם קנאה לאלוהים- "אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִנְאָה לֵאלֹהִים, אֲבָל קִנְאָה שְׁאֵין עִמָּהּ דַּעַת" (אל הרומים י' 2).

הם לא השיגו את מה שהם חיפשו משום שמעדו על חסד אלוהים. המשיח בא להבריא אותם, אבל הם אמרו- "איננו
חולים"!

אך לא כל אבותינו פספסו זאת. המחבר של יותר ממחצית הברית החדשה היה מן הפרושים, צאצא לשבט בנימין. ספר
מעשי השליחים מתעד כמה רבבות יהודים היו שהאמינו והיו קנאים לתורה (מעה"ש כ"א 20).

למעשה "דְּבַר אֱלֹהִים שִׂגְשֵׂג וּמִסְפַּר הַתַּלְמִידִים בִּירוּשָׁלַיִם גָּדַל מְאֹד וְגַם הָמוֹן רַב מִן הַכֹּהֲנִים נִשְׁמְעוּ לָאֱמוּנָה" (מעה"ש ו' 7).

ואפילו היום בכל העולם, ישנם תיעודים אין ספור של יהודים שמאמינים ומודים "ישוע הוא המשיח, ישוע הוא
האדון"!

זוהי אם כן, האמונה התנ"כית היהודית, שהיא באמת משיחית. וזוהי האמונה שתחזיר את העולם לאלוהים, האמונה
שתגרום לאומות העולם להאמין.

ישוע הוא זה שיביא צדק לעולם. "אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ וְאֶצָּרְךָ וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם לְאוֹר גּוֹיִם" (ישעיהו מ"ב 8). בשעה הזו ממש, בכל יבשת בכדור הארץ, מיליוני אנשים שהיו ללא אלוהים
משתחווים לאלוהי אברהם יצחק ויעקוב - דרך ישוע - המשיח והאדון. הוא הדרך היחידה.

זה נכון שמשימת המשיח עבור ישראל נראית שנכשלה, והכתובים אפילו אומרים לנו שהמשיח אמר לאלוהים:
"וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְרִיק יָגַעְתִּי לְתֹהוּ וְהֶבֶל כֹּחִי כִלֵּיתִי אָכֵן מִשְׁפָּטִי אֶת-יְהוָה וּפְעֻלָּתִי אֶת-אֱלֹהָי...וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב ונצירי (וּנְצוּרֵי) יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ". (ישעיהו מ"ט 4, 6).

כן, ישראל גם תאמין, כמו שאומות העולם שמו מבטחם במשיח, בן האלוהים.

התלמוד מלמד שבארבעים השנים האחרונות לפני שבית המקדש נחרב, אלוהים לא קיבל את הקורבנות של יום
הכיפורים (יומא 39). שנה אחרי שנה, במשך חיי דור שלם, אלוהים אמר "לא". אתם מבינים, אלוהים סיפק קורבן
אחד לכל, כפרה סופית לחטאים של בני האדם.

אלוהים סיפק את השה. וזה היה ארבעים שנה לפני שבית המקדש נחרב שישוע הקריב את חייו. ומאז ועד היום,
אלוהים אמר "לא" לעמו. "לא עוד מקורבנותיכם, לא עוד תפילותיכם, לא עוד מפרי עמלכם. אני סיפקתי את
הדרך".

ואלו שלהם אוזניים ישמעו, אלוהים אמר: "כן, תבוא! אתה יכול להכיר אותי!"

"כן, אני אטהר אותך מכל חטא! האמין באחד ששלחתי, המשיח ישוע בא".

המנהגים הרוחניים של עמנו שאומרים לנו שאיננו יכולים להכיר את אלוהים , טועים.

הם רק אומרים, "איני מכיר אותך באופן אישי, אז איך אתה יכול? למדתי שנים, ואני עדיין לומד. איך אתה
יכול להיות כל כך בטוח?".

ושוב, תשובתנו פשוטה וברורה. המשיח ישוע הכיר לנו את אלוהים. הוא גילה לנו את האב. ודרך דמו הוחזרנו
שוב לאלוהים.

מסורת לא תציל אותנו.
דעות לא ישחררו אותנו.
בואו כל עמו היהודים!

כל הזכויות שמורות
למיכאל בראון 2005,1987