דני

 
00:00

ילדות

נולדתי ב1968 בחיפה. הורי עלו ארצה מעיראק ואלג'יר. גדלתי במשפחה ישראלית חילונית, אבל כמו בכל משפחה מרקע מזרחי, המסורת הייתה חלק יומיומי מהחיים. בבית שמרנו על כשרות, כלומר הפרדנו בשרי מחלבי, והיינו הולכים לבית הכנסת ביום כיפור ובחגים. ספר התנ"ך תמיד נתפש אצלי כדבר אלוהים ולא כסתם עוד ספר היסטורי. אך למרות כל המסורות, אני לא זוכר שאי פעם דיברנו על אלוהים בבית. את בר המצווה עשיתי בבית הכנסת הספרדי שבשכונה. אני לא זוכר משהו מיוחד לגבי הטקס עצמו, אבל לאחר מכן התחלתי להניח תפילין כל יום מוקדם בבוקר בניסיון למלא את חובתי כאדם שהגיע לגיל מצוות; אבל גם מכך התייאשתי די מהר. למשפחה הייתה ציפייה גדולה שאני אתחיל לצום ביום כיפור אחרי בר המצווה, אז כך עשיתי אבל בעיקר כדי לרצות את המשפחה, ואת הקרובים והחברים בשכונה. אביו של אחד מחבריי הטובים היה חזן בבית הכנסת; הוא תמיד היה לוקח אותנו לתפילות המנחה והערבית, כך שנכחתי באלו הרבה. לא ראיתי שלאנשים בבית הכנסת היה קשר אישי עם אלוהים. ראיתי מסורת ותפילות שחוזרות על עצמן, לא רצון אמיתי להשתנות או באמת להתקרב לאלוהים, אלא מסורת יבשה.

צבא

בגיל 18 גויסתי לצבא לחיל החימוש, והוצבתי בבסיס בשטחים. אני זוכר שכחבר'ה היינו שותים ויוצאים לבלות במועדונים. ראיתי חלק מהחברים הקרובים שגדלתי איתם בשכונה מתחילים להשתמש בסמים ומסתבכים בעבריינות. יום אחד, אחד החברים הקרובים שלי פגש שתי בנות מחו"ל. הוא הציע לי ללכת יחד איתו ולהיפגש איתן ואני הסכמתי. אכן נפגשנו איתן במועדון וגיליתי שהן מתנדבות בבית-אבות משיחי. אז באחד הביקורים שלנו שם, הצטרפנו למפגש צעירים שהתקיים ליד המקום.
 
כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה, הייתי מופתע לראות יהודים וגויים שרים שירי הלל לאלוהי ישראל. עד אז לא ידעתי שישנם יהודים שמאמינים בישוע כמשיח. הם היו מאוד אוהבים והיה אפשר לראות שכמו אור קרן מפניהם. דבר אחד הפריע לי וזה היה השם של ישוע; וזאת בגלל ההיסטוריה של העוול שנעשה לנו כעם ישראל בשמו של ישוע. הם הסבירו לי שישוע הוא המשיח היהודי של עם ישראל ושכתוב עליו בתנ"ך, אבל היה לי קשה לקבל זאת. הרגשתי שישוע הוא של הנוצרים ולנו יש את האבות והנביאים. מידי פעם כשהיה לי חופש מהצבא הייתי מבקר שם כדי להיפגש עם אותה בחורה. אחרי תקופה אותה בחורה עזבה את הארץ ואני הפסקתי לבוא למפגשים.

נקודת מפנה

באחד מערבי שישי כשיצאתי עם החברים לפאב, בזמן שישבנו ושתינו, לפתע עיני נפקחו – ראיתי את עצמי חי בחושך יחד עם כל חברי; והבנתי שכל מה שאנחנו עושים הוא מזויף ולא אמיתי. חשבתי על הדברים שהם הכי חשובים בעינינו - למי יש רכב ואת החברה הכי יפה והבגדים הכי יפים? ותוך כדי המחשבה הזאת נזכרתי בצעירים מהמפגשים שהייתי הולך אליהם, וידעתי שהם אמיתיים ולא מסתכלים על מה שיש לך או על איך שאתה נראה, הם מקבלים אותך כמו שאתה. אז התחלתי לבקר שם מתי שיכולתי.
הייתי מגיע למפגש, הייתי שר את השירים אבל מדלג על השם של ישוע בכל פעם שהוא הופיע בשיר. באחד המפגשים שהלכתי אליהם, פגשתי בחורה בשם לואן שהרשימה אותי מאוד, לא רק ביופייה אלא גם בשמחה שלה. עבורי זו הייתה אהבה ממבט ראשון. התערבתי עם כמה חברים שבאותו ערב היא תצא איתי. פניתי אליה ושאלתי אם היא רוצה לצאת איתי לשתות קפה? היא אמרה לי שהיא לא תצא איתי ושהיא צריכה ללכת לישון מוקדם כי היא קמה מוקדם להתפלל. הייתי בהלם מהתשובה שלה - אף פעם לא קיבלתי כזו תשובה מבחורה. שבוע לאחר מכן, שאלתי אותה אם היא רוצה לצאת למועדון? היא אמרה שהיא לא הולכת למקומות כאלו ושהיא צריכה לקום מוקדם כדי להתפלל. שבוע לאחר מכן הצעתי לה ללכת לסרט והיא נתנה לי את אותה התשובה. הרגשתי מיואש והחלטתי שאני אנסה עוד פעם אחת ואחרונה. חגגנו אז את חג הסוכות והזמנתי אותה לארוחת חג אצל המשפחה והיא הסכימה לבוא. ככל שביליתי יותר זמן איתה, ידעתי שהיא האחת עבורי. יום אחד החלטתי להציע לה נישואין, והיא הסבירה לי שבדבר אלוהים כתוב שמאמין לא יכול להיות במשא אחד עם אדם לא מאמין כי הנישואין לא יחזיקו מעמד; הבנתי מה שהיא אמרה כי זה כמו שחילוני יתחתן עם דתייה. באותו רגע לא רציתי סתם להגיד שאני מאמין אלא אם כן אני באמת יודע שישוע הוא הדבר האמיתי, כי ידעתי שלאמונה כזאת יש מחיר כבד.

"ההולכים בחושך ראו אור גדול"

עד לנקודה הזו שמעתי הרבה על ישוע אבל לא בדקתי אם זה נכון. החלטתי לקחת את התנ"ך ולקרוא בו בעצמי ולראות אם יש שם משהו על ישוע? התחלתי לקרוא מספר בראשית, אבל לא הבנתי הרבה מהדברים הכתובים שם, והשפה לא הייתה קלה. כשהגעתי לספר ישעיהו – זה מאוד דיבר אלי; במיוחד פרק נ"ג פס' 6 “כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹ ן כֻּלָּנוּ” ידעתי שהפס' מדבר עלי, שאני אחד הכבשים שתעו בדרך; היו לי תכניות משלי ולא היה לי קשר חי עם אלוהים, גם ראיתי שיש אדם שעליו אלוהים ישים את כל העוונות שלנו. גם כאשר קראתי בספר ירמיהו פרק ל"א פסוק 31 על הברית החדשה שאלוהים יכרות, "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃ לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם..." ראיתי שהיא לא תהיה כברית הקודמת, הפעם היא תכתב על לב האדם ולא על לוחות של אבן. הבנתי שיש משהו שמחבר בין ישעיה לירמיה, פתאום הבנתי שיש משהו הגיוני שקושר את הנבואות האלו לישוע.

פנים אל פנים

סוף-שבוע אחד הייתי בתפקיד בבסיס, ובלילה בחדר שלי כשהייתי לבד, התפללתי בפעם הראשונה; אמרתי לאלוהים "אם ישוע הוא המשיח היהודי שלי אז שיגלה לי זאת." ברגע שסיימתי את התפילה, הרגשתי נוכחות של משהו או מישהו בחדר – לפתע מצאתי את עצמי על ברכי בוכה וחוזר בתשובה לפני אלוהים במשך כשעה וחצי. הייתי מופתע ממה שקורה לי כי לא ראיתי את עצמי כחוטא שצריך לחזור בתשובה, אבל הבנתי שטעמתי מעט מנוכחות אלוהים הקדושה, ושם ראיתי את עצמי כחוטא.
לאחר שעה וחצי, הרגשתי שהתנקיתי מבפנים – הרגשתי הקלה אדירה, ובאותו רגע ידעתי שהחיים שלי לא יהיו אותו דבר. הכול השתנה בחיי. היה לי פה מלוכלך, הייתי מקלל המון – ובאותו רגע אלוהים טיהר את שפתי, ומאז לא יצאה קללה מפי. היחס שלי לאחרים השתנה לטובה – אותם אנשים שצחקתי עליהם בצבא, עכשיו הייתי עוזר להם ודואג להם. היחס שלי לעבודה השתנה – עבדתי כמו שצריך גם כשהמפקד לא היה בסביבה. העיניים שלי נפקחו ליופי הבריאה ושמחה אדירה מלאה את ליבי. סיפרתי לחברים שלי מה שקרה והם חשבו שהשתגעתי. סיפרתי להורים שלי מה קרה והם סילקו אותי מהבית – הם אמרו לי אתה יכול לחזור הביתה אבל בלי ישוע. בסופי שבוע לא יכולתי ללכת הביתה, אז הייתי הולך לחברים. הרגשתי שאלוהים דאג לי להכול ונתן לי משפחה גדולה ונפלאה.
סיפרתי ללואן מה שקרה, ולאחר תקופה מסוימת החלטנו להתחתן.

היום

כיום לי וללואן יש 3 בנות. אנחנו כולנו כמשפחה משרתים את האדון ישוע וחיים עבורו; אנו חוגגים את כל החגים וצמים ביום כיפור, ורואים את עצמנו כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל. אני משרת במילואים ובתי הבכורה משרתת בצבא. אני מודה לאלוהים שהיום הקשר שלי עם ההורים והמשפחה טוב מתמיד. אין לי ספק שישוע הוא המשיח היהודי, ותפילתי שבקרוב נזכה לראות את כל עמנו שב לאלוהים באמונה, ומקבל את ישוע המשיח בברכת "ברוך הבא בשם יהוה!”