אברהם

רקע

שמי אברהם, אני בן 59, מקרית-ים, שם נולדתי וגדלתי עד גיל 10 לערך. שני הוריי עלו מהגטאות של אירופה, אבי מגרמניה ואימי מטרנסלוניה בשנת 1948 לערך. אימי באה ממשפחה מאוד חרדית אך אני גדלתי ללא דת או מסורת. שנות הילדות שלי לא היו קלות, הוריי התגרשו בגיל צעיר ואימי נישאה מחדש. במהלך שירותי הצבאי הכרתי לראשונה את אבי הביולוגי, הייתי אז בן תשע עשרה. בתור ילד מתבגר, אבי החורג היה מכה אותי בצורה אלימה מאוד עד כדי כך שהייתי בורח מהבית למספר ימים בכל פעם. הייתי בורח לעיר עכו או לכל מקום אחר, רק בכדי לא להיות בבית. פעמים רבות המשטרה הייתה מחפשת אותי משום שנעלמתי לזמן רב. הרגשתי נבגד ע"י משפחתי.
בגיל 10 עברתי לגור בקיבוץ אמיר שבגליל העליון משום שלא יכולתי עוד לחיות בבית. שם חוויתי עוד חוויה של 'בגידה' מסוימת. כשהייתי צעיר השתתפתי בתחרות אופניים של כל הגליל העליון וזכיתי במקום הראשון, אך כשבאו לחלק את הגביע מול מאות אנשים, לא הסכימו להעניק לי אותו משום שהייתי יליד חוץ ולא בן הקיבוץ. האמון שלי בבני אדם רוסק. נבגדתי פעם אחת ע"י משפחתי וכעת שוב פעם על ידי בני הקיבוץ.
התגייסתי בשנת 1968 לסיירת שקד. שירתתי בתור לוחם אך מצאתי עצמי מסתבך בצבא, כאשר אני שודד את בית החייל בעכו. נשפטתי למאסר של שנה.

עבד לממון

לאחר השחרור רדפתי את הממון והכסף, למעשה השתעבדתי לכסף. העיקרון שהנחה אותי הוא שכל החיים סובבים כסף, לא בני אדם, לא משפחה, לא מערכות יחסים, רק כסף. כל שעניין אותי היה כיצד אשיג עוד, רק שיהיה לי. האלוהים שלי היה הכסף ואותו שירתתי.
חייתי בצורה שמאוד גבלה בקצה החוק ומצאתי את עצמי עצור מספר פעמים על כל מיני עבירות. אף פעם לא נשפטתי משום שלא היו מספיק ראיות כנגדי.
במשך העשרים שנה הבאות חייתי הרבה בחו"ל, כל פעם במקום אחר. חייתי בדרום אמריקה במשך מספר שנים שם התעסקתי בדברים שאינם חוקיים, לא סמים, אבל דברים אחרים שאינם מותרים בחוק. חייתי גם באירופה מספר שנים, כל פעם הייתי חוזר ועוזב את הארץ למקומות אחרים.
במשך כל התקופה הזאת הייתי אנטי אלוהים מוצהר. כשאנשים היו מדברים איתי על אלוהים הייתי צוחק להם בפנים ואומר "מגיל עשר אני חי ברחובות, ללא משפחה, ואתה מדבר איתי על אלוהים?!..  אין אלוהים, איפה הוא היה כשהיו מרביצים לי וכשחייתי ברחובות?"

הסתבכות עם החוק

בשנת 1993 חזרתי לארץ בתור תושב חוזר והתעסקתי בנדל"ן. בתחילה עבדתי 'נקי' כמו אדם מן היישוב ועשיתי הרבה מאוד כסף, אך בזבזתי את כולו על הדברים הלא נכונים. בסופו של דבר התחלתי לרמות את מס הכנסה ואת מע"מ בחשבוניות ובעסקאות שביצעתי. לאחר זמן מה הרשויות הגיעו אליי, תפסו אותי ולקחו את כל מה שהיה לי. לא השאירו אותי עם דבר. בדיעבד אני רואה איך 'חוט השני' שבניתי במשך כל חיי היה שקר אחד גדול.

מבט מלא אהבה

לפני שלוש וחצי שנים הגעתי לירושלים עם סכום כסף די גדול. אני חייתי בצורה כזו שסכום העתק שהיה ברשותי נעלם תוך כמה חודשים. זה קרה מפני שהתגוררתי במלון וכל יום הייתי יוצא ואוכל במסעדות היוקרתיות ביותר, בהם אכלתי את האוכל היקר ביותר, שתיתי את היין ואת המשקאות האלכוהוליים היקרים ביותר. ניסיתי לעצור את הבזבוז אך לא יכולתי. שלושה ימים בערך לפני שנגמר לי כל הכסף הרגשתי משיכה מאוד חזקה לעיר העתיקה. ראיתי שלט מחוץ לבית תפילה שיש זמנים של תפילה בעברית. ניסיתי להיכנס למקום אך לא יכולתי, זה כאילו שהיה משהו שעצר אותי. חזרתי יומיים ברציפות ובכל פעם ניסיתי להיכנס אך לא יכולתי. הייתי הולך, שותה קפה ממול וחוזר עוד פעם. כך היה קורה חמש, שש פעמים ביום.
אחרי יומיים ירדתי מהמלון אל בית קפה שהיה בקרבת המקום, ועברו בי תחושות מאוד חזקות ומעורבבות. גם היום אינני יודע כיצד להגדיר את תחושותיי באותו היום, אם זה היה טוב או רע, אך ידעתי שמשהו הולך לקרות. בזמן שישבתי שם, זוג שהלך ברחוב ניגש אל השולחן שישבתי בו והניח לפניי מעטפה. שמתי לב שהם לא הניחו מעטפה על אף שולחן אחר, רק על שלי. הם לא דיברו מילה, רק הניחו את המעטפה והלכו. אחרי שהם צעדו מספר צעדים האישה הסתובבה והביטה בי עם מבט שלא ראיתי מימיי, מבט מלא באהבה, לא אהבה של העולם הזה או אהבה אנושית, משהו מיוחד, שמימי ואלוהי. הרגשתי כאילו אלוהים הסתכל אליי דרך פרצופה של אותה האישה. פתחתי את המעטפה ובו היה מכתב, עליו היה רשום "אם אתה רוצה לקבל קלטת על ישוע נא להתקשר למספר...". למחרת בבוקר התקשרתי וענתה לי מישהי עם מבטא רוסי. אמרתי לאישה שאינני רוצה שום קלטת אלא לדבר עם מישהו, בשר ודם.
השארתי את הטלפון שלי ולאחר כשעה אדם בשם דני חזר אליי. דיברנו מקצת וקבענו להיפגש. המקום שנבחר היה אותו מקום שבו ראיתי את השלט של התפילה בעברית. זה היה במהלך חודש אוגוסט ונפגשנו בצהריים, היה חום אימים. חיכיתי להם זמן מה, אך זה לא הפריע לי משום שמהרגע בו הניחו את המעטפה על שולחני ידעתי שמה שיש להם זוהי התשובה אותה אני מחפש וצריך בחיי. כשנפגשנו ישבנו ודיברנו במשך קרוב לארבע שעות, כאשר במשך כל אותם השעות הללו, אני מספר להם את סיפור חיי ואת הדברים שעברתי. אלו היו אנשים שלא פגשתי מימי אך הם ישבו והקשיבו לכל מילה שאמרתי.
באותו יום קיבלתי את ישוע לתוך חיי בתור גואל ומושיע. הרגשתי כאילו שנולדתי מחדש ושבמשך כל חיי הוא היה איתי. עברתי לגור במושב ברמת רזיאל שם ביליתי זמן בקריאת כתבי הקודש והכרת אותם לעומק, ממש בניתי מערכת יחסים עם אלוהים. אלוהים הראה לי את כל הדברים שעשיתי בחיי שהייתי צריך לבקש ממנו מחילה וסליחה, דרך דמו של ישוע המכפר על חטאינו. הוא אפילו הזכיר לי אנשים ששכחתי מהם, להם הייתי צריך גם לסלוח על דברים שעשו לי שפגעו בי. הכי קשה היה לסלוח לאבי החורג על כך שהביא כל כך הרבה הרס וחורבן לחיי. אך בעזרתו של המושיע שלי אני מסוגל, וכך גם עשיתי, סלחתי לו באמת והשתחררתי מכל הפגיעות שהיו לי ממנו.

כיום

היום, ללא כסף, אני אדם הרבה יותר מאושר. אין לי כיום רכוש מכל סוג כלשהו, ומבחינה חומרית אפשר לומר שאני אדם עני. אך מבחינה רוחנית אני אדם עשיר, משום שיש לי מערכת יחסים וקשר עם אלוהים דרך ישוע משיחו. לחם חוקי בכל יום הוא הדברים שאלוהים מדבר אליי דרך דברו ובתפילה אליו.
עם משפחתי לא הייתי בקשר במשך ארבע עשרה שנים, אפילו מילה לא החלפתי איתם. עם אימי לא דיברתי במשך כל התקופה הזאת. רק אחרי שאלוהים שינה את חיי דרך ישוע המשיח, הוא ריפא את הקשר שלי עימה. לפני כשנה וחצי בערך הגעתי אליה לביתה. היא לא הצליחה להאמין שאני הבן שלה לאור השינוי העצום שעברתי. מה פתאום שבנה כבר אינו אלים, אינו מקלל, אינו מעוניין רק בכסף? אפילו אחי שהגיע לביקור למחרת לא האמין לשינוי שחל בי ושאל "אמא, האם את בטוחה שזה הבן שלך שיושב כאן?!". לאלוהים היה תזמון כל כך מושלם לביקור הזה. יצא שכאשר הייתי אצלה, הטלוויזיה דלקה בקול נמוך. פתאום שמעתי משהו שנשמע כמו שירי הלל לאלוהים. הסתכלתי וראיתי שיש כתבה בחדשות על היהודים המשיחיים בישראל. אני לא האמנתי למראה עיניי – דווקא ביום ובשעה שאני הלכתי לבקר את אימי אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי השינוי העצום שחל בחיי דרך ישוע, משודרת כתבה על האמונה שלי. ראינו את הכתבה יחד. בכתבה רואים מקרה שבו חרדים מערד מגדפים יהודים משיחיים שעוברים ברחוב ורודפים אותם בצורה איומה. אימי, אישה מבוגרת בת 83, שגדלה בבית דתי הדוק פתאום קפצה ואמרה "למה הם (החרדים) מפריעים כל הזמן ולמה הם חייבים להרוס כל דבר יפה?". כשהכתבה הסתיימה אמרתי לה "אמא, אני שייך לקבוצה הזו – גם אני יהודי משיחי." 
היום אני שייך לקהילה ומבלה כל יום בחיקו של אלוהים. אני מודה לו על החיים החדשים שנתן לי, על כך שהציל אותי והעמיד אותי על הסלע והצור – אדוני אלוהי ישראל וישוע משיחו.