שני

רקע וחינוך

נולדתי וגדלתי ברמת גן. שני הסבים והסבתות שלי היגרו לארץ בתחילת שנות החמישים מפרס. גדלתי במשפחה מאוד מסורתית וחד-גונית מבחינת התרבות והמסורת היהודית. כאשר גדלתי לא ידעתי שישנם אנשים בישראל שלא חוגגים את חגי ישראל. זה היה לי ברור מהבית שכל היהודים הולכים לבתי הכנסת ושומרים שבת במידה כלשהיא. האמת היא שהיה לי ברור בילדותי כי בישראל-ארץ היהודים חיים רק יהודים ומעט ערבים שנשארו כאן מאז שיבת ציון. בילדותי חינכו אותי שיהודים הם העם-הנבחר ואין להיקשר לנוצרים או לגויים; את הברית החדשה אסור להחזיק בבית או לקרוא בטענה שזה לא ספר יהודי ואין ליהודי את החופש להחליט שהוא כן יכול לקרוא אותו. זו המסורת.

ישוע בבית הספר

במהלך כיתה ז' בבית הספר היסודי לימדו אותנו כחלק משעורי היסטוריה באופן בסיסי על הנצרות והאסלאם כדתות הזרות ליהדות. אני זוכרת עד היום את המהומה שהייתה בכיתה כאשר דיברו על הנצרות ועל ישוע (שבכיתה כינו אותו ישו). "ישוע בגד באלוהים ובעם שלו. הוא לא יהודי.." באמצע המהומה, משהו מתוכי אמר לי שעלי להמתין ולבחון האם מה שנאמר בכיתה אם גישה כזו שלילית זו הדרך הנכונה. קול דממה דקה בתוכי אמר לי שיש משהו ב"ישוע" הזה שאני עדיין לא יודעת אבל שהוא בא לקיים את המצווה הכי גדולה לעמו, אך משום מה, איפה שהוא בדרך אנו כעם פספסנו את זה וגדלנו נגדו. 
באותו הזמן לא הבנתי מי זה בכלל ישוע ומה זו המצווה הזו.

הספר ה'אסור'

לאחר שנה וחצי של שתיקה על האהדה הלא-מוסברת שלי לאותו ישוע, אחת הבנות שהתחברתי איתה בתיכון הייתה יהודיה משיחית (אם כי היא לא גילתה לי זאת). באחד מהימים אחרי שעות הלימודים קבענו שנלך אליה הביתה להעביר את הזמן. כאשר הגעתי אליה הביתה ונכנסתי לחדרה, ראיתי בפעם הראשונה בחיי את ה"ספר האסור"- הברית החדשה. הופתעתי למצוא ספר כזה בבית יהודי ודרשתי הסברים.
תוך כדי שיחה ודפדוף בברית-החדשה, חזרה אלי אותה תחושה לא-מוסברת לאותו ישוע, רק שהפעם הבנתי מה הייתה המצווה הגדולה אותה עשה לעמו; הוא דרש בבתי-הכנסת, ריפא חולים, עשה ניסים, הכריז חזרה בתשובה ואת מלכות האלוהים. אחרי הכל, מי לא יכול לאהוד אדם שעושה טוב לעמו?

התגלות אישית

לאחר מספר חודשים מאותו היום, החלטתי לבקר בקהילה-המשיחית עם חברה שלי. כאשר נכנסתי בזמן שירת ההלל וההשתחוויה לחדר, הייתה לי חוויה רוחנית. הרגשתי שאני נכנסת לנוכחות אלוהים (דבר שלא הרגשתי מעולם בבתי-הכנסת).
באותו הרגע, לא בכוחות עצמי ולא מבינתי, הבנתי מי הוא ישוע. ישוע הוא משיח בן האלוהים אותו שלח להושיע את עמו; רק בו-בישוע אנו מקבלים סליחת חטאים המאפשרת לנו גישה אל אלוהים. לא בזכות עצמנו ולא כי טובים אנו, אלא כי טוב הוא האלוהים שלנו והוא נאמן לקיים את כל הבטחותיו מהתנ"ך. אחרי הכל, מי יכול להתכחש להתגלות משמיים? 

החלטה קשה

מספר חודשים לאחר מכן, משפחתי החליטה להציג בפני אולטימאטום: או חיים עם המשפחה בלי האמונה בישוע או לשמור על האמונה בישוע בלי המשפחה. קיבלתי שבוע לבחור. זו לא הייתה בחירה קלה עבור נערה בת 15. אהבתי את משפחתי ובפעם הראשונה בחיי גם אהבתי את אלוהים דרך הכרתו בישוע. שוב, לא מכוחי שלי אלא מהבנה על-טבעית, הבנתי שבעצם הבחירה שעומדת בפניי תשפיע עלי לנצח. הבנתי שעלי לבחור בין חיים זמניים בחיק המשפחה שאני אוהבת תוך ידיעת האמת הנצחית אך לא לחיות באמת הזו, לבין חיים נצחיים באמת האלוהים אך בנפרד מהמשפחה שלי.

נאמנות ה'

בתום השבוע, ארזתי את חפצי בכוונה לעזוב מפני שלא יכולתי להתכחש לאמת, לא יכולתי להתכחש לישוע, גם לא במחיר המשפחה. עוד לפני שסיימתי לארוז, שואלת את עצמי מה יביא המחר, אמי נכנסה הביתה ומנעה ממני לעזוב. באותו היום, קיבלתי את משפחתי בחזרה. באותו אירוע, התחזקה בי האמונה שאלוהים הוא אמתי וישוע הוא המשיח והדרך היחידה לחיים.