קרן

ילדות

נולדתי וגדלתי באיזור ירושלים; במשפחה חילונית, למרות שאמי תמיד הייתה קשורה במובן מסוים לדת ולמסורת. לאבי היתה בעיה קשה של התמכרות לאלכוהול, וזה כמובן השפיע על כל חיי המשפחה. אני זוכרת כשהייתי בת 16, תלמידה בתיכון ירושלמי, החיים של אבא שלי לפתע השתנו בצורה קיצונית. הוא הפסיק לשתות ונהיה אדם אחר, טוב יותר. הוא סיפר לנו שהסיבה לשינוי היא ישוע המשיח. זה היה בשבילי כמו פצצה, ולא ידעתי מה לעשות עם זה; התביישתי ולא רציתי שהחברות שלי ידעו כי הן באו מבתים מסורתים. מצד אחד שמחתי על השינוי אבל מצד שני "ישו זה לא בשבילנו", כך חשבתי. לא ידעתי מה יותר טוב; אבא אלכוהוליסט או אבא מאמין בישוע? אבל עם כל זאת ידעתי שזה אמיתי, כי אחרת אבא שלי לא היה משתנה.

משהו אמיתי

למרות שלא האמנתי בישוע, הסכמתי ללכת עם אבא שלי למפגשים ואסיפות שהוא היה הולך אליהם, כי רציתי לראות מה זה. כשהגעתי למפגשים האלה, ראיתי משהו שלא ראיתי מעולם; אנשים חיבקו אותי ואהבו אותי כמו שאני, בלי קשר למי אני ואיך אני נראית. אז בתוכי התחולל מאבק, כי מצד אחד אני לא מקבלת את האמונה הזאת, אבל מצד שני יש פה משהו אמיתי; וכך התחיל בי איזשהו תהליך אבל שמתי את זה בצד, כי ראיתי שזה אמיתי; שאנשים באמת מאמינים ושאלוהים באמת נמצא בתמונה הזאת, וידעתי שזה לא משחק. עדיין לא הבנתי איך ישוע מתחבר אלינו היהודים, אבל המשכתי ללכת למפגשים עם אבא שלי. לא הייתי נגד אבל גם לא רציתי לקבל את זה.

צבא

בנתיים אמי גם קבלה את האמונה בישוע וחיי השתנו עוד יותר. אני התגייסתי לחיל הקשר בפיקוד מרכז, ולקראת השחרור פגשתי את צחי, בעלי לעתיד. מאוד התביישתי באמונה של הורי והתאמצתי מאוד להסתיר את זה מצחי, אפילו איימתי על הורי שלא יגידו לו על האמונה, כי הייתי בטוחה שאם הוא יגלה אז זה יהרוס את הקשר שלנו. לאחר כחצי שנה בת דודתי סיפרה לצחי שההורים שלי מאמינים. כשגיליתי שהוא יודע אז חשבתי שהקשר נגמר, אבל בדיוק להפך קרה; הוא בא ושאל אותי למה הסתרתי את זה ממנו? ואז באופן מפתיע הוא שאל אותי "אם היית צריכה לבחור ביני לבין ישוע שההורים שלך מאמינים בו, במי היית בוחרת?”, ואני לא יודעת למה אבל עניתי "ישוע".

כניעה לאמת

התחלתי להרגיש שישוע הוא אכן האמת. אני וצחי היינו יושבים עם אבא שלי שעות רבות ומדברים על אלוהים והתנ"ך , והדברים התחילו להסתדר וליפול במקומם. בפעם הראשונה החלטתי לקרוא גם בברית החדשה; עד אז לא רציתי כי חשבתי שזהו ספר של הנוצרים ושזה לא בשבילי; כשהתחלתי לקרוא הופתעתי לראות כמה הספר דווקא כן יהודי וכמה הוא נכתב בשבילי. 
לאחר כחצי שנה בערך, גם אני וגם בעלי הבנו שאין דרך אחרת מלבד ישוע, והתחלנו את דרכנו יחד כמאמינים בישוע משיח ישראל. התחלנו להגיע בקביעות לקהילה משיחית, שם גם התחתנו לאחר כשנה וחצי. לאחר כשנה נולדה הודיה, בתנו הראשונה, ואנחנו חיינו חיים רגילים כזוג מאמין ועתה גם כמשפחה.

אתגר בלתי צפוי

כשנה לאחר שנולדה בתנו הראשונה, הייתי בהריון עם ליאל, בתי השנייה. לאורך כל תקופת ההיריון הרגשתי שאלוהים רוצה לשנות את חיינו, אז התחלתי להתפלל שהוא ישנה את חיי הנישואין שלנו וחיי המשפחה, כי הרגשתי שמשהו לא שלם. כשהגיעה העת ללידה, נכנסתי לבית החולים לניתוח קיסרי. כמו כל אשה שנכנסת לניתוח כזה, קיבלתי זריקת אפידורל. לאחר הניתוח הייתי אמורה להתאושש ולחזור לעצמי, אבל זה לא קרה. אני לא ידעתי מה קורה איתי אבל לאחר יממה בבית החולים, הסתבר לנו שעקב סיבוך בזריקת האפידורל נוצרה דלקת בעמוד השדרה שגרמה לשיתוק. כמובן שזה היה הלם עבורי כי התכנון היה שאני אצא מבית החולים על הרגליים עם תינוקת בידיים. מה שמיוחד הוא שבאותו הלילה לאחר הניתוח, כשידעתי שמשהו לא בסדר איתי אבל עדיין לא ידעתי מה בדיוק, התפללתי לאלוהים. לא באתי לאלוהים בטענות, כי זכרתי שקודם לניתוח בקשתי ממנו שישנה את חיינו, וראיתי במה שקורה לי מענה לתפילה. לא ביקשתי שזה יקרה לי אבל ידעתי שאלוהים בשליטה מלאה בכל הסיפור הזה. לאחר כשבוע לא קל, הרגשתי שאלוהים נותן לי שלום לגבי מה שקורה לי, בעלי הרגיש אותו הדבר, ידענו בוודאות שאנחנו בידיים הטובות של אלוהים. לא היה לי פחד לגבי מה שקורה כי ידעתי שאלוהים הוא אבא טוב שאוהב אותי, ידעתי שאני צריכה לתת את הכל לאלוהים כי הוא עושה משהו עמוק ומשנה את החיים שלנו. 

היום

היום, 5 שנים לאחר המקרה, אנחנו עדים לכך שאלוהים הוא טוב ונאמן. הוא אכן שינה את חיינו לטובה, כזוג וכמשפחה ובכל דרך אפשרית. הוא קירב אותנו אליו ושינה את הלב שלנו ועודנו משנה. 
למי שעובר מצב של כאב, בין אם זה חולי, נכות, דיכאון או כל דבר אחר; מניסיוני עם אלוהים, העצה הטובה ביותר היא לתת לו את זה. צריך למסור לו את הדבר הכי כואב ולבטוח בו. לאלוהים יש תכנית עבור כל אחד מאיתנו, ואם הוא נותן לאדם לעבור דבר קשה, זה כי יש לו מטרה בתוך הסבל. אלוהים לא נותן למישהו לעבור משהו כל-כך קשה רק כדי לראות איך הוא יסתדר עם זה, לאלוהים תמיד יש תכנית. צריך דווקא להתקרב בזמן הזה לאלוהים ולא להתרחק ממנו. אני לא הייתי עוברת את זה בלי אלוהים. לעבור דבר כזה בלי אלוהים זה לעבור גהינום עלי אדמות. אז למה לעבור את זה בלי אלוהים אם אפשר לעבור את זה יחד איתו? 
ישוע אמר: "בּוֹאוּ אֵלַי כָּל הָעֲמֵלִים וְהָעֲמוּסִים  וַאֲנִי אַמְצִיא לָכֶם מְנוּחָה. קְחוּ עֲלֵיכֶם אֶת עֻלִּי וְלִמְדוּ מִמֶּנִּי, כִּי עָנָו אֲנִי וּנְמוּךְ רוּחַ; תִּמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם,  כִּי עֻלִּי נָעִים וְקַל מַשָּׂאִי." (מתי י"א פס' 29-30)