דוד

כתבה זאת היא העדות שלי, או,  כיצד מצאתי עצמי על השביל בעקבותיו של ישוע (נכתב בשנת 2006)

שריפת ספרים
את 57 מתוך 62 שנותי חייתי בקיבוץ. אני ישראלי, יהודי על פי תעודת הזהות אך מעולם לא בפועל. גדלתי בארץ בה ישנם יהודים ("אנחנו"),  ערבים ("האויב")  ושאר העולם  ("נוצרים"). קשר עם אלוהים לא היה לי פרט אולי לשעורי התנ"ך שהם חובה כאן בארץ. ישוע, או ישו, כפי שכונה על ידי רוב הסובבים אותי, היה האויב מספר אחד של העם היהודי.

זכור לי אחד הימים בו הוציא אותנו המורה החוצה. העמיד אותנו סביב חבית פח של 200 ליטר והחל קורע ושורף בשיטתיות ערימה של ספרים שקבלנו כשי מהכנסיה הסקוטית בטבריה.
ה"שעור" ערך כ-40 דקות ונאמר לנו שזה בדיוק מה שעלינו לעשות עם ספרים נוצריים. לא ייחסתי לכך משמעות כלשהי פרט לעובדה המוזרה של שריפת ספרים, אבל ישוע לא היה עינייני ופשוט מחקתי את כל העניין מזכרוני.
ההשקפה שלי באותם ימים ועד לפני כ-10 שנים היתה: כן, אלוהים באמת קיים, מאחר ואני יצרתי אותו. האמנתי בכל ליבי בהשקפה זו, התגאתי בה והתווכחתי על כך בכל הזדמנות שהיתה לי.
היום, במבט לאחור אינני יכול לדמיין משהו יותר שחצני מגישה זאת, אבל שם הייתי באותם הימים.

החלל הגדול
חייתי חיים טובים. לא חסר לי מאומה אבל היה שם חלל, חלל ריק שהלך וגדל עם השנים עד שלא יכולתי לסבול זאת יותר. או אז פניתי לביתי, אשר כבר צעדה בעקבות ישוע, הראשונה במשפחתנו, ושאלתי אותה כיצד היא כל כך שלמה מבחינה רוחנית. לא ידעתי מה זה בדיוק אבל היתה מעין אוירה שלווה בביתה, אוירה שעוררה את קנאתי. רציתי את השלווה הזאת.
היא ספרה לי על ישוע. שאלתי אותה "איך אני נפגש עם אותו ישוע"?  והיא אמרה לי שיש לדבר אתו כמו שמשוחחים עם ידיד. זה כבר נשמע לי די מטורף. כלומר, כיצד אני יכול להאמין במשהו שאיני מאמין בו?!  מה? פשוט קמים בקר אחד ואומרים "אני מאמין"?
נו... זה בדיוק מה שעשיתי למשך חודשיים תמימים והרגשתי בשיא הצביעות, כאחד העומד על במת החיים ומשחק אותה "מאמין" כשהדגש על "משחק".
באותם ימים פגשתי מישהי באיזה צ'אט באינטרנט, מישהי שמשום מה מצאה עניין בישראלי העקשן הזה המנסה לפגוש את ישוע ועושה הכל כנגד כך... כלומר הכל, פרט לוותור על כל העניין.
מדוע לא וויתרתי עם זה כזה טרוף? לא יודע.  הידידה האינטרנטית שלי קראה לזה "להחזיק מעמד לאורך זמן"  -  "תחזיק מעמד בכל מחיר ואלוהים כבר יקבע לכם פגישה" חזרה ואמרה לי.  היא תמכה בי רבות וממשיכה בכך עד היום - והיא גם צדקה !

"קוֹל דְּמָמָה דַקָּה"
קראתי לישוע מדי יום, בדרך כלל במקלחת כדי שאיש לא ישמע אותי וישלח אותי לבית משוגעים.
יש לציין כאן שאני יהודי החי בישראל וזה ממש, אבל ממש, לא מקובל שיהיה לך קשר עם אותו ישוע!
כל זה ערך חודשיים ודבר לא קרה. והנה יום אחד ואני קורא לו כהרגלי מדי יום, ולפתע ירדה בת קול אל תוך ראשי ולחשה לי " מדוע אינך חי את חייך במקום להסביר אותם?".
זו לא היתה בקורת. זה היה קול רך ועדין וכמעט שיכולתי לשמוע את החיוך מאחורי אותה בת-קול.
זה די הדהים אותי בעיקר משום שזה בדיוק מה שעשיתי עם חיי, כל הזמן הסברתי אותם. הייתי זקוק להסברים, עובדות ולהוכחות לכל דבר כולל אלוהים. אם אין ביכולתי להוכיח את קיומו של אלוהים, פרושו שאלוהים אינו קיים!
כל זה היה חדש לגמרי עבורי. מדאיג אם לאמר את האמת אבל זה גם הביא עמו שלווה מאד מיוחדת שלא חוויתי מעודי. כל זה היה כל כך מוזר בעיני והעלה את סקרנותי למקום שכבר לא יכולתי להנתק ממנה יותר.
זה קרה לפני 10 שנים ואני עדיין נע בעקבות הסקרנות הזאת. נסיתי אמנם לברוח מהכל, פעם אחת, ובקשתי מאלוהים שיצא מחיי ושאיני רוצה בו עוד. הוא אכן שמע לי ועשה כמבוקשתי ואחרי כ-7 שניות הפצרתי בו לחזור. זו היתה חוויה מבהילה למדי ולא חזרתי עליה מאז.

לאט וביסורים נכנס ישוע לחיי. שום דבר מיוחד. שום חוויות אור-קוליות. שום חזיונות פתע. שום דבר שיכולתי להאחז בו כדי להראות שקורה משהו בחיי. זה היה ממש רק ביני ובינו. אך למרות האיטיות הנוראית שבה התפתח הקשר בינינו, זה היה מרתק, חדש, מרענן ולמעשה קבלתי את ה"הוכחה" שחפשתי. החוויה החדשה הזאת שהתפתחה בתוכי.
לא היה כאן דבר שיכולתי להראות לעולם החיצוני, ללא עובדות והוכחות ובאיזה שלב הבנתי:
ישוע רצה שאאמין בו תחת אשר לדעת ולהבין אותו (במובן ההגיוני).

אלוהים מדבר איתי. באחת הפעמים הוא אמר לי לא לקרוא בכתובים! מטבע הדברים הייתי די סקפטי ובמשך תקופה ארוכה האמנתי שזה השטן המנסה למנוע ממני לקרוא את דבר אלוהים.
באיזה נקודת זמן הבנתי מה אלוהים אמר לי, פשוט לא האזנתי לו עד הסוף. "אל תקרא בכתובים.... עם הראש ההגיוני שלך" - זה מה שהוא ניסה לאמר לי.  אינני מקשיב כל כך טוב וכשאני כבר שומע, לוקח לי זמן רב עד שאני מבין שזה אכן אלוהים המדבר איתי.

המסע במדבר
אני חש כמו אחד שהולך במדבר, מקווה בכל מאודי שלא אדרש ל-40 שנה כאבותי. לא הבנתי מדוע אני הולך במדבר אבל הוא הסביר זאת בפשטות: מאחר ובקשתי בתפילה שיעשה אותי צמא למילה שלו "וכיצד מביאים אדם לידי צמא אלא במקום יבש ומדברי?" - הוא אמר.  ויש בזה כל כך הרבה הגיון.  אני מניח שיהיה עלי להזהר מה שאני מבקש ממנו בתפילותי. הוא אכן מגשים משאלות!

ואל כן אני מהלך במדבר אבל אי שם בקצה המדבר ישנה ארץ מובטחת, דבר המעניק כל כך הרבה תקווה, עלי להודות. אך העדות שלי איננה מסתיימת כאן, זה מה שקורה כרגע, נכון לעכשיו, להווה. ההווה שניתן לי כמתנה יפה כל כך על ידי ישוע

"וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ׃" ~ ישעיה מ' 31