חן

ילדות ואמונה באלהים

שמי חן, נולדתי באילת (1968) לאמא תימניה ואבא פרסי, הורי התגרשו זמן קצר אחר כך. עברתי לגור עם סבתי בקרית מלאכי ושם למדתי בבית ספר דתי. סבתא שלי היתה מאוד מסורתית, והיתה שומרת שבת והולכת לבית הכנסת. כאשר אבא שלי התחתן שוב, עברתי לגור איתו ועברתי גם לבית ספר חילוני.

תמיד אהבתי את המסורת היהודית ואת החגים, אך אף על פי כן מעולם לא הרגשתי קרבה לאלוהים. ההרגשה היחידה שהיתה לי כלפי אלוהים היתה הרגשת פחד, לא פחד מתוך יראת כבוד, אלא פחד שאלוהים כועס עלי ואף פעם אינו מרוצה ממני. זכור לי, לדוגמא, שבשכונה בה גרתי הייתי רץ מבניין לבניין מפחד שאלוהים יתפוס אותי. משום מה חשבתי שבתוך הבניין אני מוגן מפניו.

עוד לפני הבר-מצווה שלי התחלתי לערער בקיומו של אלוהים. הייתי מתוך נאיביות מציב לאלוהים אתגרים כגון: אם אתה אמיתי ואתה רוצא שאאמין בך תמציא לי סוס לבן מלפני. כשהוא לא ענה לי לאתגרים כאלו חשבתי שהוא לא קיים. הייתי נאיבי וחסר השכלה בנוגע לתכונותיו וטבעו של אלוהים.

בגיל 14 עברתי לקיבוץ יד מרדכי. אהבתי מאוד את אורח החיים בקיבוץ. היה זה קיבוץ חילוני אך נהגנו לחגוג בו את כל החגים. תמיד תהיתי איזה היגיון זה שאנו חוגגים חגים של אלהים שבו אנו לא מאמינים, חגים שהוא ציווה ונתן לנו לחגוג.  או איך אפשר להודות ולהתפלל אליו מהפה אך לא מהלב. בקיבוץ התרחקתי יותר ויותר מהדת ומאלוהים והפכתי לאתאיסט המאמין בתורת האבולוציה.

חיי משפחה וההיכרות עם ישוע משיחנו

אחרי הצבא (1991) טסתי לארצות הברית לטיול. אחרי מספר חודשים הכרתי את אישתי סטאר וביתה ניקול. סטאר נולדה לאמא יהודיה ואבא נוצרי. משפחתה גדלה על האמונה הנוצרית אך היא לא היתה הולכת לכנסיה אלא רק האמינה בישוע כשם שאני האמנתי באבולוציה. היינו עושים ערב שבת וחוגגים את החגים היהודיים כמו פסח, חנוכה, ראש השנה וכו' וגם את החגים הנוצריים כגון חג המולד וחג הפסחא. מדי פעם היו לנו ויכוחים על אלוהים והאבולוציה אך זה לא הפריע לנו מכיוון ששנינו לא לקחנו את הדת יותר מדי ברצינות.

ישוע, שנהגתי לקרוא לו ישו, לא היה דמות משמעותית עבורי. מילדות למדתי שהוא יסד את הנצרות ממש כשם שמוחמד יסד את האיסלם ומשה רבנו את היהדות. ידעתי שהוא היה נגר יהודי שבשלב מסויים בחייו הצהיר שהוא אלוהים. חשבתי שכל הנוצרים הם קתולים וכולם תחת שליטת האפיפיור והוותיקן, ושבהחלט  אין להם כל קשר ליהדות. לעומת זאת התפעלתי מגודלה של הדת הנוצרית והדבקות שלהם בדת. אף פעם לא הבנתי איך הם מאמינים גם בישוע וגם באלוהי אברהם יצחק ויעקב ובתנ"ך.

לאחר שנולדה ביתנו מדיסון התחלתי לראות כמה שזה חשוב לגדל את הבנות עם ערכים מסויימים במיוחד לנוכח מה שקורה סביבנו ובעולם. לאט לאט התחלתי לקרוא את התנ"ך ולהאמין שיש אלוהים ושהוא יצר את היקום וזהו, חזרתי למה שהאמנתי בילדותי. הייתי הולך ביום כיפור לבית הכנסת בכדי לטפל בחטאים שלי, אך בתוכי הרגשתי ששום דבר לא השתנה. יכול להיות שאלוהים באמת סלח לי אך בעבורי זה לא היה משהו אמיתי.  ישוע עדיין לא עניין אותי, חשבתי לעצמי שסטאר יכולה לגשת לאלוהים דרך ישוע ואילו אני יכול לגשת אליו ישירות (למרות שאף פעם לא ניגשתי אליו). מבחינתי היה לנו אותו אלוהים אך דרכי גישה שונות. אך התחלתי לחשוב על זה שבעצם תמיד היה לנו "מתווך" לאלוהים. אלוהים תמיד דיבר אל העם דרך נציגים, אם זה היה משה רבנו או יהושע בן נון או מלכי ישראל או הנביאים ואפילו הכהנים שתפקידם היה לכפר עבורינו באמצעות הקורבנות.

בערך לפני 5 שנים, סטאר החליטה לקחת ברצינות את יחסיה עם אלוהים ולהפכו לחלק מרכזי בחייה. היא והבנות החלו ללכת לבית קהילה מקומית. חשבתי לעצמי שבתור אב ובעל אוהב עלי לתמוך באישתי ובמסורת שלה כשם שהיא תומכת  בי ובמסורת היהודית שלי.
הלכתי איתם ואני מוכרח לציין שמאוד הופתעתי (לטובה) מהאווירה, התפילה והאנשים. ציפיתי לאיזה טקס קתולי זר, ואווירה מאוד דתית  שיהיה לי קשה מאוד להשתייך אליה, כמו שהיה לי קשה להשתייך לדת היהודית בגלל החוקים למיניהם ותחושת הכפייה הדתית. למדתי שיש לנוצרים זרמים שונים בדת כמו שביהדות יש זרם חרדי, מסורתי, חב"דני וכו'. הם התפללו בצורה חופשית יותר, הם שרו שירי הלל וניגנו על כלי זמר. רועה הקהילה נתן דרשה מהתנ"ך והבריה"ח. המסר היה שאלוהים אוהב אותנו ורוצה שנצליח ושיהיה לנו טוב ושתהיה לנו מרכת יחסים אישית איתו. היתה זו הפעם הראשונה בחיי ששמעתי מסר כזה על אלוהים.

התחלתי לקרוא בברית החדשה ושוב הופתעתי מכמה שהספר הזה יהודי. שמות הדמויות הפועלות הם שמות יהודיים כגון שמעון, יוחנן, מתתיהו, שאול אלעזר ועוד. הארועים התרחשו בערי ארץ ישראל כגון ירושלים, יפו, קסריה, יהודה, טבריה גליל, נצרת ועוד. החגים המוזכרים בספר כולם חגים יהודיים כדוגמת חג הפסח, סוכות, חנוכה, יום כיפורים ושבועות. ומעל הכל ישוע המשיח, היה יהודי לכל דבר. אך מי הוא היה, מה היה אופיו ומטרתו? למה אנחנו דחינו אותו?

התחלתי להרגיש שאנחנו, היהודים, פיספסנו אותו ועכשיו הוא שייך לגויים. חשבתי שאני לא יכול כיהודי להאמין בו ושאם אאמין בו אהפוך לנוצרי. עצם המחשבה שאני אהפוך לנוצרי היתה בלתי מקובלת, זה לא משהו שיכולתי לעשות להורי, למשפחתי, לחברי ואפילו למסורת ולמורשת העשירה שרבים לפני עמלו קשות בכדי שאוכל לקבל אותה. במשך שנה המשכתי ללכת עם המשפחה לכנסיה כל יום ראשון בשביל שלום בית. אם לומר את האמת קינאתי בהם ובאהבה החופשית שיש להם לאלוהים, לאלוהי אברהם יצחק ויעקוב, לאלוהים שלי, ולישוע. הרי אנחנו אמורים להיות יותר קרובים לאלוהים כי הוא בחר בנו מכל העמים, אך לי לא היה כזה קשר אוהב עם אלוהים.

לקחתי את העניין הזה ברצינות והחלטתי ללמוד את הברית החדשה בעצמי. למדתי שישוע היה עניו, אוהב את הבריות ולימד איך ה' רוצה שנחשוב ונתנהג. נוכחתי לראות שהנביאים ניבאו על המשיח בתנ"ך ושנבואות אלו התגשמו בישוע. כשקראתי נבואות אלו ראיתי שהמשיח צריך להיוולד באורח נס (ישעיה ז' 14) בבית לחם (מיכה ה' 1) לפני חורבן בית שני (דניאל ט' 24-25) ושהוא בן אלוהים מזרע דוד (ישעיהו ז' 14, ט' 5-6, נ"ג 1-12), שבזכותו אלוהים ישכח את כל עוונותינו ויתן לנו ברית חדשה (ירמיהו ל"א 30-33) בכדי שנוכל להתרצות לפניו ולחדש את הקשר האישי שהיה לנו עם אלוהים בתחילת הבריאה בגן עדן (בראשית א' 26) קשר שה' חפץ ומשתוקק לו. כמו כן גיליתי כמה עמוקה אהבתו של ה' לישראל ושהוא הבטיח שכל עוד השמש, ירח וכוכבים מאירים בשמיים ישראל יהיה עם לה' (ירמיהו ל"א 34-36). תכנית הגאולה של ה' היתה תמיד בעבור עם ישראל ולא בעבור הגויים בלבד.

ידעתי שכל שעלי לעשות בכדי לקבל את מתנת הישועה הוא להודות בפי שישוע הוא האדון ולהאמין בליבי שאלוהים הקימו מן המתים (אל הרומים י' 9). אך עדיין היו לי ספקות, איך זה שהרבנים לא מאמינים בו? בעצם כל יהודי שהכרתי לא האמין שישוע הוא המשיח. באותה העת לא ידעתי שיש יהודים משיחיים, חשבתי שכל מי שמאמין בישוע חייב להתנצר. דיברתי עם מאמין בקהילה והסברתי לו את הדילמה שלי. אמרתי לו שאני רוצה להאמין בישוע אבל אני מפחד שאני "בוגד" בעמי במשפחתי ובחבריי. הוא הראה לי שבעצם ההיפך הוא הנכון, שהרי אם ישוע הוא אכן המשיח להאמין בו זה הדבר הכי יהודי שאוכל לעשות ושהרבה גויים מאמינים בו מכיוון שעל המשיח להיות אור לגויים. הוא הסביר לי שאלוהים נאמן לישראל ושהוא קיים את הבטחתו להביא גאולה לישראל ולגויים ושאם המשיח הוא לא יהודי אינו יכול להיות מושיע של אף אחד. יותר מזאת אם אני רוצה או לא אני נולדתי יהודי ותמיד אהיה יהודי ואין זה דבר שביכולתי לשנות. הרי גם יהודים שלא מאמינים באלוהים כלל נחשבים יהודים, על אחת כמה וכמה יהודי שמאמין באלהי ישראל ובמשיחו. תמיד יוותרו שני קבוצות תחת אלוהים יהודים וגויים (ישעיהו י"א 10). הוא המליץ לי להתחבר לקהילה יהודית משיחית בה אוכל להביע וליישם את אמונתי בישוע.

אמונה בישוע המשיח

באותו היום החלטתי להקדיש את חיי לישוע ולהאמין שהוא המשיח בן האלהים שבא להושיע את העולם. ירדתי על ברכי והתוודתי על כל חטאי. ביקשתי מכל הלב שיסלח לי על מעשי הכפירה שעשיתי נגדו והוא סלח.  אני יכול לדעת זאת בביטחון כי הכתוב בבריה"ח מלמדנו ש: "אם נתוודה על חטאינו, נאמן הוא וצדיק לסלוח לנו על חטאינו ולטהר אותנו מכל עוולה" (הראשונה ליוחנן א' 9). לראשונה בחיי הרגשתי חופשי, בלי רגשי אשמה, הרגשתי חום ואהבה שקשה לתאר במילים. בכיתי מצער, בכיתי משמחה, לא עיקלתי איך אלהים ברגע אחד מחל לי על כל חטאי. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש. אלהים הפך לדבר חי ואמיתי ולחבר קרוב. לא הפכתי לדתי שמקיים את כל 613 המצוות, אלא הרגשתי קירבה לאלהים בלי כל הטקסים. קירבה שאינה מותנת במצוות שלא יכולתי לקיים שנועדו רק להבהיר לי שאני חוטא, ממש כמו כל אדם אחר בעולם (תהילים י" 2-3קהלת ז' 20) ושכולנו זקוקים לחסדו. השינוי שחל בי לא היה תוצאה של מאמצי האישים אני רק האמנתי בליבי שישוע הוא המשיח והוא שינה אותי. בלי ספק היתה זאת ההחלטה הכי טובה שעשיתי אי פעם בחיי.

בעקבות זאת חשתי צמאון גדול לקריאה ולמידה של כתבי הקודש. הייתי בתפילה מעלה שאלות בפני אלוהים בנוגע לישוע ולישועה, וה' היה שולח לי תשובות מהירות דרך כתבי הקודש או דרך אנשים, תוכנית טלוויזיה,  רדיו או ספרים. זה חיזק את אמונתי ונתן לי אישור שאני בדרך הנכונה.

בתחילה לא שיתפתי את משפחתי או חברי בחדשות אלו. חששתי שהם לא יבינו אותי ואת אמונתי ויחשבו שהתנצרתי. בעקבות חששות אלו שנמשכו מספר חודשים החלו לעלות בי ספקות במיוחד כי ידעתי שבשלב מסויים אצטרך לספר להם. שוב שאלתי את עצמי אם עשיתי את הדבר הנכון. אך בגלל שאהבתי את ישוע חששות אלו עברו מהר מאוד, החלטתי שאהבה זו חשובה יותר מכל דחייה ודבר זה חיזק אותי.

כשהורי הגיעו לביקור מהארץ, הייתה לי הזדמנות לשתף אותם באמונתי. הופתעתי לטובה מתגובתם של חברי ובמיוחד מתגובתם של הורי. הם אמנם לא הבינו איך כל זה מסתדר בהקשר ליהדות אבל הם ראו שמשהו השתנה בי לטובה. הזמנו את הורי לבית הכנסת המשיחי שלנו הנקרא "תקוות ישראל". היה זה בסביבות יום ירושלים הם התרגשו מאוד מהפתיחות והחופשיות של הטקס, מהתפילות בעברית ובאנגלית, מהשירים על ירושלים, ריקודי ההורה לכבוד ה' ומהאנשים החמים והאוהבים. הם ראו שלא עזבנו את המורשת היהודית ושאנחנו מחשיבים את עצמנו לחלק בלתי נפרד מהעם היהודי. הם שמחו בשבילי, אמא שלי הביטה בי ואמרה לי: "אני גאה בך". ציפיתי לתגובה שונה לגמרי. חשבתי שזה יהיה ממש גרוע! אבל הם התרגשו ונהנו מהאווירה. אמי אמרה: "אם כל בית כנסת בישראל יתנהל בצורה כזאת, הרבה מהאנשים ובמיוחד הנוער היו חוזרים לאלוהים". אני מסכים איתה.

עכשיו

ישוע הוא הדבר המרכזי בחיי ובחיי משפחתי. אנו חברים בקהילה משיחית בצפון קרולינה הנקראת "תקוות ישראל" אנו נפגשים כל שבת וחוגגים את כל החגים שה' נתן לנו ועכשיו אנו מבינים את משמעותם ורואים איך הם מצביעים על ישוע בצורה ברורה. אני ממשיך בלימודי התנ"ך והבריה"ח בעזרת רועה הקהילה ואחיי המשיחיים. אני מודה לאלוהים שפתח את עיני ושלח לדרכי אנשים ששיתפו אותי בבשורת המשיח והתפללו עבורי. יש לי היום את כל מה שרציתי בחיי, מערכת יחסים אישית ואמינה ביני ובין אלהים. מערכת יחסים זו נראתה לי בלתי אפשרית בעבר מאחר וידעתי שאני חוטא ושהוא קדוש, אך אלוהים בחסדו הגדול נתן לי דרך להגיע אליו. דרך שאינה תלויה בכוחי לשמור מצוות בכדי שלא אתגאה בעצמי אלא דרך שתלויה בכוחו להושיע אותי, דרך שנותנת לי להבין כמה אני חסר ישע בלעדיו וכמה אני זקוק לישועתו. לכן הוא שלח את ישוע להציל אותי מחטאי. הללויה!