דורון

הכרות עם אלהים

נולדתי בשנת 1987 למשפחה יהודית חילונית מאשדוד. קיימנו את החגים ועשינו קידוש בימי שישי. עד אז לא ממש הכרתי את היהדות או שום דת / אמונה אחרת. בכתה ב' התחלנו ללמוד תנ"ך בבית הספר (חילוני).

 אני זוכר את השיעור הראשון שבו פתחתי את התנ"ך שלי בספר בראשית בפרק א' וקראתי את הפסוקים הראשונים: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ׃ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל-פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם׃". באותו רגע הרגשתי תחושה מוזרה של התלהבות ושמחה וחשבתי לעצמי "וואו, אלהים ברא את הכל".

ככל שקראתי עוד כך אהבתי את התנ"ך יותר. הדהים אותי סיפור הבריאה, אברהם, יצחק, יעקב, נח, שמשון הגיבור ודוד המלך. אבל הכי אהבתי את יציאת מצרים. פסח היה החג האהוב עליי, גם כי נולדתי בו, וגם מסיבות אחרות.
התנ"ך נתן לי הסברים על היהדות שלי ועל החיים שלי, ולמרות שלא עיינתי בו רבות אהבתי לקרוא בו. הרגשתי גאה ביהדות ובמסורת שלי.

איפה הוא?

בכתה י' מעט לפני הסילבסטר החלו השאלות של "מי חוגג?". אני ראיתי את עצמי בתור יהודי ולא חגגתי כי ראיתי בסילבסטר משהו נוצרי. בכל פעם שמישהו שאל אותי האם אני חוגג התקפתי וקיללתי אותו וכך נוצר מצב שבו רבתי עם חצי מהחברים שלי. ביום שלמחרת הרגשתי רע וביקשתי סליחה מכולם. זה הוביל אותי לשתי מסקנות: האחת - אני חי לעצמי ולא מעניין אותי איש. השנייה - איפה אלוהים?

חשבתי על כך שהדתות אמורות ללמד לאהבה וידידות כדי זה רצון האל, אבל משום מה אנשים עושים ההפך - גונבים, רוצחים, משקרים, נלחמים אחד בשני וכו'. חשבתי שאם אלוהים קיים הוא בטח סתם צוחק עלינו, או שאין אלוהים כלל. נשענתי על כך שאין אלוהים ופניתי לאבולוציה. היו לי הרבה תהיות לגבי תיאוריית האבולוציה אבל האמנתי בזה כי זה היה הדבר הכי הגיוני שהכרתי.

יום אחד הייתי בספריה וחבר שלי הוציא ספר בשם "מרכבות האלים" והוא אמר שבגלל הספר הזה הוא לא מאמין באלוהים. חשבתי "שווה לנסות", ולקחתי אותו. במשך שבוע קראתי את הספר שהיה מלא במשוואות פיסיקליות ומתמטיות, תיאורים של ניסויים ותהליכים כימיים וביולוגים שונים. בין היתר הייתה תיאורית המחבר שאמרה שיצורים בעלי תבונה מכוכבים אחרים (חייזרים) ביקרו בכדוה"א והם אותם אלים שעליהם מסופר במיתולוגיות ובתנ"ך. קיבלתי את שסופר שם כי היא השלימה לי הרבה חורים. המשכתי וקראתי ספר נוסף של אותו מחבר.

בתנ"ך למרות הכול המשכתי להאמין. ידעתי שיש אמת בתנ"ך אך חשבתי שזו אמת מוצפנת שעדיין אין לנו את הידע להבין. הכנסתי את התנ"ך איפשהו בתיאורית החייזרים ובניתי לעצמי תיאוריה. בכל לילה הייתי בונה עוד ועוד את התיאוריה אך תמיד נתקלתי בסתירות. למרות הכול המשכתי להאמין בזה כי פשוט לא הייתה לי אפשרות אחרת אך עדיין הדהד בתוכי הפסוק "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ".

היצר הרע והנסיון לכבשו

מעולם לא עישנתי, גם לא ניסיתי. לא השתכרתי ולא נגעתי בסמים. אלה דברים שמאז ומתמיד היו שנואים עליי ותמיד ראיתי בזה עניין טיפשי של פוזה. השתדלתי להיות אדם מוסרי; כמובן שזה היה רק מבחוץ. מבפנים הכל היה שונה, בתוך תוכי ידעתי שאני לא בסדר.

במשך השנים הרגשתי בודד וחיפשתי אהבה, חשבתי שזו אהבה שתבוא רק מבת זוג.

בסוף כתה יב' הכרתי מישהי שמאוחר יותר התחלנו לצאת. זאת היתה החברה הראשונה שלי ואני חשבתי "סוף סוף יש לי מישהי", הרגשתי כאילו מצאתי אוצר שחיפשתי הרבה זמן. אבל אז קרו דברים הפוכים למה שרציתי. רציתי לשמור מרחק מיחסים אינטימיים כי ראיתי בזה משהו מאד מיוחד שאמור להיות בין בני זוג עם מחוייבות, אבל בכל פעם שנפגשנו זה הגיע רק לשם. לא יכלתי לשלוט בעצמי, היו פעמים שממש הרגשתי את הגוף שלי זז ללא שליטתי ומגיע למקומות שלא רציתי להגיע. בגלל כל זה הרגשתי מאד רע, המצפון שלי העיק עליי בכל לילה. חשבתי שאולי עדיף שניפרד אבל מצד שני לא יכלתי לסבול את העובדה שאני אהיה שוב לבד.

בכל פעם ניסיתי להלחם בעצמי, לעצור את עצמי, למנוע מעצמי להגיד או לעשות דברים אבל לא יכלתי. לפי חז"ל זהו היצר הרע הנמצא באדם ונלחם ברצונו למלא את מצוות התורה. אבל היצר הזה היה כל כך אמיתי וחי, כאילו היה לו רצון משלו, שהוא מביס אותי מאשר אני אותו.

מתתי ונולדתי מחדש

בסופו של דבר אני וחברתי דאז נפרדנו, הרגשתי רע יותר מאי פעם. תמיד חשבתי לעצמי שאם תהיה לי בת זוג ומסיבה כלשהי אנחנו ניפרד אני אמות, וזה אכן קרה. לא היה אכפת לי מכלום.הייתי ממש מת מהלך. דיברתי עם חברים שלי, עם ההורים שלי והדברים עודדו אותי אבל רק לשעה. העצב, הדיכאון, והרחמים העצמיים רק גברו. רציתי למות יותר מתמיד אבל משהו לא מוסבר החזיק אותי חי. באותו סוף שבוע חל חג הפסח והתקיים פסטיבל בומבמלה בחוף ניצנים, חשבתי שהרוגע של הפסטיבל והים יעזרו לי לשכוח הכל או לחלופין לחשוב יותר ברצינות על התאבדות.

ביום שישי בערך בשעה 6 בצהריים היינו באוהל ואז חברים שלי באו עם ספר "הברית החדשה". תמיד רציתי לקרוא אותו כי סקרן אותי לדעת מה כתוב שם ותמיד אהבתי מיתולוגיות וסיפורי עמים. שאלתי את חבר שלי מאיפה הוא לקח והוא אמר שיש דוכן שבהם מחלקים אותם. הלכתי לבד לחפש את הדוכן וכעבור רבע שעה בערך אחרי שכמעט התייאשתי מצאתי אותו. היו שם כל מיני ספרים ולקחתי את הברית החדשה. אחד האנשים שהיו בדוכן פנה אליי ואמר "שלום, אתה יודע מי אנחנו?" עניתי לו "כן אתם מדברים על ישו ונוצרים ומריה הקדושה", הוא אמר "לא. אנחנו מדברים על ישוע ומאמינים שהוא המשיח ואתה יכול לראות את הנבואה" הוא פתח בפניי את ספר ירמיה ל"א והקריא לי את פסוק 31:"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה׃" הייתי בשוק שזה כתוב בתנ"ך, וגם אף פעם לא שמעתי את השם ישוע. פשוט אמרתי לו "טוב אני גם ככה לא מאמין באלהים אני מאמין בדברים אחרים". הלכנו לצד והתחלתי לספר לו על התיאוריה שלי ועל הספרים שקראתי. ידעתי בעצמי שאין לי את כל התשובות והחלטתי לשמוע על האמונה שלו. הוא סיפר לי על החטא, על השטן, מה התפקיד של המשיח ואיך הנבואות התגשמו בישוע. הוא סיפר לי שישוע אמר שמי שסוטר לך על הלחי האחת תן לו את הלחי השנייה. באותו רגע הייתי המום. אותו "ישו הנוצרי", הבוגד שהמציא דת חדשה נגד היהודים אמר את זה? משהו פה לא בסדר.

אחר כך הוא הלך ומישהי מקבוצת בנות שישבה קרוב הזמינה אותי לשבת איתן. היה משהו מאד שונה בהן, אושר לא מוסבר שממש גרם לפנים שלהן לזרוח. הבחורה (שלא היתה יהודייה) שהזמינה אותי סיפרה לי כמה שהיא אוהבת את התנ"ך ואת אלוהים, דברים שאלוהים עשה בשבילה וממש נדהמתי. אחרי שחזרתי לאוהל הרגשתי כאילו משהו מושך אותי לחזור לשם אז ביקשתי מחבריי שיבואו איתי. כשהגעתי ראיתי אותם מנגנים ושרים מזמורים. זה היה מוזר, רציתי ללכת ולהישאר באותו זמן. הרגשתי שלווה ובאותו זמן כעס. לא זזתי רק ישבתי והקשבתי. ואז בא בחור אחר. הוא הציג את עצמו, והשאלה הראשונה הייתה "מה אתם יודעים על המשיח?". ידידתי אמרה שהמשיח צריך לבוא על חמור לבן לירושלים. ואז הבחור הסביר לנו מי היה ישוע. חבריי התחילו להשתעמם והלכו לישון אבל אני נשארתי מרותק. אני ועידן (זה שמו של הבחור) דיברנו הרבה; שאלתי אותו שאלות, הוא סיפר לי על דברים שקרו לו. דיברנו כל כך הרבה שהסתכלתי בשעון ראיתי שכמעט 3 לפנות בוקר.החלפנו טלפונים ואז הוא שאל "אני יכול להתפלל בשבילך?" אמרתי לו "בסדר" מתוך נימוס למרות שלא ידעתי ממש למה לצפות. ישבנו שוב והוא הניח עליי את היד והחל להתפלל ללא שום ספר, פשוט ככה בספונטניות. הוא התפלל בערך 5 דקות ואז נפרדנו וחזרתי לאוהל.

השעה הייתה 3 בלילה והיה קר מאד, הייתי עם חולצה קצרה והייתי עייף. הלכתי לכיוון האוהל כשעיניי כמעט נעצמות ואני רועד מקור. ואז התחלתי לחשוב על הדברים שאמרו לי, לא האמנתי כל כך אבל רציתי לדעת אם זה אמיתי. זכרתי משהו שעידן אמר לי: סיפרתי לו שאני לא מאמין באלוהים אז הוא אמר "למה שלא תשאל את אלוהים? אם תקבל תשובה אז יש אלוהים ואם לא אז אין". הדבר הזה נראה לי הכי הגיוני לעשות ועשיתי החלטה שאני הולך לשאול את אלוהים. בעודי שקוע במחשבות שמתי לב פתאום שאני לא עייף, אני הולך יותר מהר וכבר לא קר לי. נעמדתי במקום ואז הרגשתי משהו נכנס לתוכי ועולה מהבטן לכיוון החזה עד הכתפיים ונח שם. הסתכלתי לשמיים ושאלתי "אלוהים?". לא הבנתי מה קרה, חזרתי לאוהל והלכתי לישון. קמתי בבוקר עם הרגשה שונה, הרגשה לא מוסברת וידעתי שזה קשור איכשהו לאלוהים. חזרתי לאותו דוכן ולקחתי ספרים להבין יותר ולכולם אמרתי "אתמול לא האמנתי באלוהים ועכשיו אני כן". חזרתי הביתה וישר לקחתי את הברית החדשה, חשבתי שאולי שם אמצא את תשובה למה שקרה לי בלילה שלפני. קראתי את שני הפרקים הראשונים אבל הרגשתי אי נוחות וחשבתי שאולי כדאי לקרוא קודם את הספרים.

לקחתי את הספר הכי "קיצוני" ששמו 'יש תקווה'. ספר שמדבר על אחרית הימים, חשבתי לעצמי "אם יש משהו הגיוני בזה אז הכל אפשרי". פתחתי את הספר ועוד מהמבוא הרגשתי שמשהו אומר לי 'כל מה שאתה הולך לקרוא עכשיו הוא אמיתי'. התחלתי לקרוא וכל דף שהעברתי השאיר אותי בשוק וברצון לדעת עוד. בסוף הספר הראשון הייתה תפילה לקבל את ישוע וידעתי שאני צריך להתפלל אותה. התפללתי אבל לא הייתי בטוח אם היא נענתה. כאשר סיימתי את הספר, הייתי בטוח לחלוטין שישוע הוא המשיח וקראתי את התפילה עוד כמה פעמים אבל גם צצו לי שאלות בראש. לקחתי את הספר השני והפרק הראשון ענה לי על כל השאלות. סיימתי גם אותו ושוב היו לי שאלות והספר אחריו נתן לי את התשובות וכך היה עד שלבסוף נגמרו הספרים וגם השאלות.

בזכות ישוע הצער והכאב נעלמו, ונעלמו הרחמים העצמיים.

כשקראתי את התפילה לא הייתי בטוח אם היא נענתה; עכשיו אני יודע שהיא כן- מה שהרגשתי באותו לילה היה רוח הקודש שבא אליי והדריך אותי והראה לי את ישוע. ישוע כיפר על החטאים שלי, הוא ריפא את הלב השבור שלי, נולדתי מחדש וכל יום הוא חוויה.

"כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף..." (תהילים פ"ד 11)