מוטי

 
00:00

"מריץ הדפים"

קוראים לי מוטי. נולדתי בעיר "קטנה" בצפון שקוראים לה חיפה. גדלתי בבית בו במשך ארבע השנים הראשונות לחיי לא הייתה אמונה אלא רק מסורת. שני ההורים שלי ממוצא ספרדי יוצאי בית חרדי. אבי חזר בתשובה כשהייתי בגיל 12 ומאז הוא רצה שנשמור שבת בבית. כל יום שישי אבי היה לוקח אותי לבית כנסת. אותי באופן אישי בכלל לא היה מעניין כל מה שנעשה שם. פשוט הייתי מריץ דפים בסידור כדי שיחשבו שאני עוקב אחר התפילות. בימי שבת מאוד התעצלתי לקום לבתי כנסת אבל הייתי הולך בכל זאת כדי לכבד את אבי. כמובן שהייתי נרדם כל הזמן כי הייתי יוצא לבלות בימי שישי בערב, הלא אני דתי מסורתי לא? 

 האמת היא שבכלל לא האמנתי בדת ובמסורת. גם החברים שלי לא היו ממסגרת דתית. בגלל זה תמיד נחשבתי לכבשה השחורה של המשפחה.  גדלתי כבן יחיד, בלי אחים או אחיות. הדודים שלי, סבא וסבתא - תמיד הסתכלו עלי כילד הרע, הלא דתי והלא מחונך. סבתא וסבא שלי היו תמיד מאשימים את ההורים שלי בחינוך הלא דתי שלי וזה גרם להם לעצב רב. ראיתי שהדת בעצמה גרמה להרבה מתח בין בני המשפחה. בבקשה אל תבינו אותי לא נכון - יש לי שני הורים מקסימים שבחיים לא החסירו ממני כלום. יש לי אהבה כל כך חזקה לאבי ולאמי שאני לא חושב שלמישהו אחר יכולה להיות אהבה גדולה יותר להוריו.

חי את חיי...

אחרי הבר מצווה הייתי אמור להניח תפילין כל יום. כל בוקר הייתי מניח תפילין למשך חצי שעה, מדפדף בסידור... אבל בכלל לא מתעניין בכתוב. יום אחד אבא שלי תפס אותי על חם וגילה שאני לא באמת קורא ושאני סתם מבזבז את הזמן. מאז זה פתח לו את הדלת בראש והוא עזב אותי מבחינה דתית. בתוך תוכי ידעתי שאכזבתי את אבא שלי וידעתי שהוא לא רוצה יותר לכוון אותי לבית הכנסת.

אחרי גיל ההתבגרות התחלתי לצאת למועדונים, להכיר בנות, לשתות, לעשן, לבלות, בקיצור, לחיות את החיים שלי ללא כל קשר לדת ומצוות. אפילו הייתי אוכל מאכלים שאינם כשרים בכלל כגון חזיר, מאכלי ים ועוד.

אז הגיעה תקופת הצבא. שירתי בחיל האוויר. שנה לפני השחרור סגרתי את יום כיפור בבסיס וזה היה היום בו החלטתי לצום בפעם האחרונה בחיי. האמונה שלי באלוהים אף פעם לא נעלמה אבל פשוט ראיתי את הדת שלי סובלת מבחינה רוחנית. אני לא מאמין שאלוהים באמת רוצה שנסבול כדי שנאהב אותו ולהיות כמו רובוטים שנשלטים על ידי גוף אחיד.

המסע לאמריקה!

אחרי הצבא נשארתי בארץ שנה, עברתי את מלחמת לבנון השנייה ואז החלטתי לטוס לטיול באמריקה. במזל מוזר מאוד קיבלתי ויזה ממש בקלות. שלושה ימים לפני מועד יציאתי לחו"ל נעצרתי ע"י המשטרה אך זה לא מנע ממני לטוס. לקחתי את הדברים שלי ויצאתי למסע באמריקה! 

בשנה הראשונה עבדתי בעמדות המכירה של מוצרי ים המלח קליפורניה.  אח"כ עברתי לעיר הגדולה ניו יורק כדי לעסוק בחלום הגדול שלי - צילום! הגעתי לניו יורק וידעתי שהחיים פה יהיו קלים, כי אני רק צריך לבנות לעצמי את החלום והוא יתממש! בהיותי רחוק מאלוהים ולא שומר את מצוותיו בכלל, הבנתי שאני פשוט "חופשי". לא שמרתי שבת לא חגים, לא כשרות - שום כלום. חוץ מזה הייתי מתעסק עם הרבה סמים, שותה ומבלה בכל רחבי העיר ניו יורק.

בעודי עובד בפיצרייה כשרה בתור משגיח כשרות, נכנס לי בחור למסעדה ששמו הוא רורי. הוא היה בחור נוצרי שמאמין בישוע. בחנות שבה עבדתי היו מראים בטלוויזיה תוכניות מישראל. כשרורי שמע את השפה הקדושה שלנו הוא שאל אותי אם הוא יכול להשתמש בשירותים, וכשהוא יצא הוא אמר לי "תודה" בעברית. אני ישר שאלתי אותו מאיפה הוא יודע עברית והוא אמר לי שהוא מתעניין ביהדות, שהוא אינו יהודי אבל שהוא אוהב את ישראל אהבה שלמה ורוצה שהילדים שלו יהיו דוברי השפה העברית. אני הייתי המום! לא הבנתי מה קשור בחור נוצרי שמאמין במשהו שאפילו לא הגיוני על ידי האמונות שלי - לרצות כל כך במדינת ישראל, ביהדות?!

באותה תקופה השותפה שלי לדירה הכירה לי משהו שקוראים לו "הסוד". הסוד מגיע בצורה של ספר או בצורה של סרט. בסוד אתה לומד איך "למשוך" לחיים שלך דברים שאתה רוצה וללמוד להקשיב לתחושות הבטן שלך. וואלה ככה עשיתי כל יום. הייתי יושב עם עצמי, מדמיין, מדבר אל עצמי ו"מושך" אל עצמי מה שאני רוצה.

 יום אחד יצא לי ולרורי ללכת ברחבי העיר ניו יורק. בזמן שטיילנו שאלתי אותו "רגע אם אתה נוצרי אתה לא אמור לשנוא את היהודים? הרי אנחנו הרגנו את "ישו"!"

רורי הסתכל עליי וענה, "אתם לא הרגתם אותו. כולנו הרגנו אותו, כולנו היינו שותפים לזה".

אמרתי לו שאני בלי חטא, לא פגעתי באף אחד ואני לא יפגע באף אחד. יתרה מכך, אני לא רוצה שמישהו ימות בשבילי, ובכלל הברית החדשה זה העתק של התנ"ך, הרי ידוע שבתנ"ך יש רק אדם אחד שעלה במהרה לגן עדן, ושמו הוא אברהם!

"אברהם?" הוא אומר לי, "אתה בטוח שזה היה אברהם?".

"כן" אמרתי לו, "אברהם! אני יהודי ישראלי שקורא בתנ"ך בשפה שלי, אני יודע טוב מאוד שזה אברהם!"

"אתה בטוח שזה לא אליהו הנביא?" הוא שאל. "לא". "אז למה אתה מחכה לאליהו הנביא בכל פסח?".

הוא הוציא תנ"ך והוכיח אותי מהכתובים.

אני אמרתי לו שלא יראה כי מה שיש לו זה תנ"ך נוצרי ולא תנ"ך יהודי. ביקשתי ממנו שיפסיק לדבר איתי על זה כי זה לא מעניין אותי. הוא הפסיק.  

 רורי ואני שמרנו על קשר. אחרי זמן מה שביליתי איתו, רורי הזמין אותי למסיבת יום הולדת שלו ושם הכרתי את נעמי ורובין. נעמי יהודיה ורובין ישראלית אמריקאית. כמה שבועות לפני חנוכה רורי נעלם לו לתקופה ארוכה ואני נשארתי בקשר עם נעמי ורובין. רובין הזמינה אותי למסיבת חנוכה אצלה בבית ושם הכרתי את סטיב וריאן. סטיב הזמין אותי למסיבת חנוכה אצלו באיזה בית כנסת בניו יורק בשבת בבוקר. אני חשבתי לעצמי שזה מעולה! אני אכיר אנשים חדשים, אני אספר להם שאני צלם והופה עבודות וכסף, כסף, כסף!

שבת בבוקר בבית הכנסת

ביום שבת בבוקר הלכתי עם נעמי לבית כנסת. בדרך נעמי ביקשה ממני שאני אהיה עם ראש פתוח. לא הבנתי למה היא אומרת "ראש פתוח". זה כולה בית כנסת. אבל מהר מאוד הבנתי למה היא התכוונה. אני נכנס למקום הזה שנראה לי כמו אולם ענקי, בכל פינה ופינה תלויים דגלים של מדינת ישראל וחנוכיית הבית, מצדדי יושבים יהודים, שחורים, ספרדים, סינים, יפנים, ומלא מלא עדות ועמים. לא הבנתי כל כך מה הולך באותו הרגע. ואז עולה הרב "סטיב" ואני מקבל זבנג כזה לפנים כשאני שומע "ישוע אתה הגאולה"! אני הייתי כולי בשוק, אבל משום מה קיבלתי את השירים ואת האהבה של האלוהים האחד, ביחד עם כל העמים וכל מי שהיה סביבי. לכל כיוון שהסתכלתי ראיתי שאני נמצא במקום בו כולם מהללים את האל האחד והיחיד -  האל של היהודים!

באותו רגע אמרתי לעצמי: מוטי אתה פשוט נמצא במקום מוזר.

כשיצאתי פגשתי את ריאן בחוץ ואת אחותו (ישראלית אמריקאית). אמרתי לו שזה מוזר מאוד ולא יודע למה אבל בשבילי כזה דבר זה פשוט מכה. כשיצאתי שאלתי את נעמי מה היא חושבת על זה, והיא פשוט אמרה לי שהיא מאמינה. מאמינה?! במה? בזה? ב"ישו"?! איך את יכולה לקרוא לעצמך יהודיה ולהאמין ב"ישו"?!

זאת הייתה השאלה הראשונה שלי. היא ישר אמרה לי: תשמע הוא בא בשבילך ובשבילי ורק אחרי זה בשביל הגויים. אמרתי לה שהיא משוגעת ושזה נראה לי מוזר מאוד.

 גיליתי שריאן גר ממש שני רחובות לידי. הייתי מזמין אותו אליי כדי לשמוע ולהבין יותר על אותה דמות מסתורית שגרמה לכל כך בלבול בעם היהודי. התפלאתי מאוד כאשר שמעתי את ריאן מקריא לי קטעים מהתנ"ך ומראה לי מה שעובר על עם ישראל ובליבו של אלוהים.

הוא שאל אותי, "מוטי אתה יודע שהברית החדשה נמצאת בתנ"ך?". "מה פתאום" אמרתי לו, "זאת המצאה נוצרית, לא אמונה ביהודית".

 ירמיה ל"א 30-33:  "הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה--בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם, בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:  אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם--נְאֻם-יְהוָה. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-יְהוָה, נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם, וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה; וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם. וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-יְהוָה:  כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-יְהוָה--כִּי אֶסְלַח לַעֲו‍ֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד". 

 הייתי המום. לא ידעתי מה לומר. ריאן המשיך ושאל, "אתה יודע שישוע מתואר גם כן בתנ"ך?"

 ישעיהו פרק נ"ג 1-7:  "מִי הֶאֱמִין, לִשְׁמֻעָתֵנוּ; וּזְרוֹעַ יְהוָה, עַל-מִי נִגְלָתָה. וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה--לֹא-תֹאַר לוֹ, וְלֹא הָדָר; וְנִרְאֵהוּ וְלֹא-מַרְאֶה, וְנֶחְמְדֵהוּ. נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים, אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי; וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ, נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא, וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם; וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ, נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה.  וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ, מְדֻכָּא מֵעֲו‍ֹנֹתֵינוּ; מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו, וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה, וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו, כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל, וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה; וְלֹא יִפְתַּח, פִּיו".

 נשארתי עם פה פעור, לא ידעתי מה להגיד. הוא שאל אותי "כמו מי זה נשמע לך?"

"לא יודע" עניתי לו "לא יודע בכלל. זה לא נראה כמו ה"ישוע" שלך. אפשר לפרש את התנ"ך בהרבה צורות שונות. זה לא נראה לי נכון". הרגשתי שיכול מאוד להיות שאני טועה ושגם לי היה חלק במותו של ישוע. הפסוק הזה לא יצא לי מהראש:

 "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ, אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ; וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ, אֵת עֲו‍ֹן כֻּלָּנוּ". 

האוצר החבוי

החלטתי לקרוא את ספר הברית החדשה כדי להבין יותר איך זה יכול להיות שכל אותם יהודים מאמינים שישוע הוא המשיח המובטח. פתחתי את הספר ופתאום אני מוצא את עצמי מגלה אוצר שלם שהחביאו ממני! אוצר שלם על אדם שבהיותו בן שלושים בערך יצא להכריז חזרה בתושבה והאמינו שהוא המשיח של היהודים! חשבתי לעצמי "הוא משוגע. הוא ידע שהוא ימות על העץ. למה לו לעשות את זה?! מה המניע שלו?! מי רוצה לקבל על עצמו מוות, ועוד בידיעה?!

 אימי הגיעה בפסח לארה"ב לבקר אותי. היה לנו ריב גדול שהסתיים בזה שאמא שלי רצתה לחזור לארץ ולא לדבר איתי יותר. אחרי שהיא עזבה נסעתי לעבודה ברכבת, עצמתי את עיניי והתפללתי.

"אלוהים אם ישוע הוא הבן שלך, אם הוא המשיח המובטח לעם ישראל אני אלך אחריו. אני יעשה כל מה שהוא יאמר. אבל זה שקר אנא תרחיק את זה ממני. תרחיק ממני את כל האנשים האלה ותחזיר לי את החלום שלי." פתאום הרגשתי צמרמורת חזקה בכל הגוף. הייתה לי הרגשה של חום ואהבה, הרגשה של מישהו שמחבק אותי ואומר לי אל תדאג אתה בידיים טובות. הרגשתי כאילו אבא שלי יושב לידי ומניח עליי את היד שלו. התחלתי לבכות בתוך הרכבת. הצמרמורות לא פסקו וידעתי שהיה מישהו לידי באותה הרכבת.

כשקיבלתי את ישוע לחיי קיבלתי קשר חדש עם הבורא, קשר שלא היה לי לפני כן ושלא ראיתי במציאות עצמה. התחלתי ללמוד את התנ"ך ולהתקרב יותר לאמונה שלי, וכן לשורשים שלי ביהדות.

הבנתי מה זה אלוהים. הבנתי מה זה אבא ומה זה קשר בין אבא לבנו! היום אני מודע לזה שנולדתי מחדש בהיותי מאמין בישוע. הבנתי שהוא האמת! הוא משהו שכל יהודי צריך לדעת! בתוך ליבי בוער הרצון לאפשר לאחרים לראות את האמת שמוסתרת מהם! 

ישוע בא אלינו, אל העם היהודי והוא בא לתת לנו שלום עם אלוהים. כאשר יש שלום עם אלוהים יהיה שלום עלי אדמות.

אחרי שלוש שנים בגלות, הבנתי שאני חייב לחזור לארץ, ואכן חזרתי. הבנתי שארץ ישראל צריכה משיח – היא צריכה את ישוע!