טל

רקע

שמי טל, נולדתי להורים חוזרים בתשובה וגדלתי בקרית מלאכי. עם הזמן התרחקו הוריי מהדת הנוקשה והיו לשומרי מסורת (קידוש, חגים, שמירת שבת באופן חלקי) בלבד. הם רשמו אותי לגן דתי ולבית ספר דתי מהסיבה היחידה: שם הם חשבו שבטוח יותר במקום כמו קריית מלאכי.

גדלתי בבית ספר דתי ושאלות תמיד היו לי למרות שתשובות לרוב לא היו למורים ולרבנים. הייתי הולכת בהפסקות לחדר המדעים וקוראת בספרים החילוניים על אבולוציה, אדם קדמון ודינוזאורים והאמנתי בקיומם של חייזרים - כל זאת עוד בהיותי תלמידת בית ספר יסודי דתי.

בבית הספר הדתי הגעתי למסקנה שאלוהים הוא קדוש ונסתר ופועל לפי "מצב רוחו" בכל יום, את התפילות קראתי ותקווה למשיח תמיד הייתה בי- אני זוכרת אפילו פעם שחלמתי שהמשיח עובר ברחובות העיר על חמור (כפי שמנובא בספר זכריה ט' פס' 9 "גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת׃")!

בסוף כיתה ו'  עברנו ליבנה לגור עם סבתי ז"ל ולעזור לה. בכיתה ז' ו-ח' עוד דגלתי בתורת האבולוציה ובקיומם של חייזרים למרות שידעתי כי לא הכול ידוע וסגור לגבי תורות אלה. במקביל התחלתי להתעניין מאוד במזלות, דבר שמאוחר יותר הפך לאמונתי העיקרית. 

המפנה 

בכיתה ט' התחלתי לכתוב יומן, אני לא יודעת למה, אך בדיעבד היה זה רעיון נהדר שעוזר לי להבין היום את מה שעבר עלי בתקופה היפה ביותר בחיי.

מאוחר בלילות אחרי חצות, נהגתי לצפות בסדרה "משפחת סימפסון" בערוץ Star World. ראיתי בלוח השידורים שאחריה יש תוכנית דת ואחרי תוכנית הדת "של מי השורה הזו?" שגם היא תוכנית שמאוד אהבתי. בהתחלה הייתי רואה משפחת סימפסון וכשזו הייתה נגמרת הייתי מתחברת לאוזניות ושומעת מוזיקה לכל אורך "תוכנית הדת" עד שהתחיל "של מי השורה הזו?".

לילה אחד החלטתי שאני רואה את תוכנית הדת, אני אפילו לא יודעת למה, פשוט לא שמתי את האוזניות, ומה ששמעתי שם שינה את חיי, "הם אומרים שאלוהים אוהב אותי?, וש'ישו' הוא האדון?". איך יכול להיות שבאותה תוכנית בה מציגים כל כך יפה את אלוהים, שחשבתי עד היום שהוא מסתיר פניו ממני, מדברים גם על "ישו", ה"משוגע שהמציא דת והוביל למות עצמו בתליה"? התוכנית הזו הייתה the Believer's Voice of Victory  בהנחיית קנת' קופלד וגלוריה, אשתו. החלטתי לכתוב להם מכתב, ובמכתב כתבתי שהייתי רוצה לקבל ברית חדשה. אחרי חודש או חודשיים התשובה הגיעה, יחד עם מכתב חם ואוהב, ברית חדשה וספרוני לימוד לגבי רוח הקודש ואורח חיים.

עד שהמכתב הגיע כבר הספקתי להכריז בקול בסוף כל תוכנית עם המנחה: "ישוע הוא אדון" ולצפות גם בתוכנית נוספת דומה, שרמת האנגלית בה הייתה פשוטה יותר להבנתי והנושאים עליהם דיבר היו בסיסיים יותר, הספקתי גם לצפות בסרט "הפסיון" ולהתרגש.

כשפתחתי את הברית החדשה בפעם הראשונה מאוד התרגשתי, הרגשתי כאילו אני קוראת בספר אסור, אך בכל מקרה התפישה שלי באותו זמן הייתה: "חייבת להיות רק דרך אחת, מה אם אגיע  לגן עדן ואגלה שם שכל דרך החיים שלי הייתה שגויה?" אז פשוט חיפשתי.

הופתעתי מאוד לגלות שבספר השחור שעליו מוטבעות באותיות זהב באנגלית The Holy Bible את ספר בראשית שלנו! היהודים! וגם אתשמותויקראדברים, הנביאים והכתובים, ומהשוואות שלי לתנ"ך העברי לא היה שם שום שינוי או פגם בנוסח! התנ"ך היהודי בכבודו ובעצמו נכלל תחת השם The Holy Bible!! החלטתי לקרוא את בשורת יוחנן תחילה, אך רמת הקריאה שלי באנגלית לא הייתה כה טובה לכן השתמשתי לגבי כל מילה במילון אוקספורד מה שייאש אותי מקריאה בסופו של דבר- בחרתי בבשורת יוחנן כיון שהשם היה יפה בעיניי ותו לא. (מן הראוי לציין כעת כי הייתי בטוחה שאין כזה דבר "ברית חדשה" בתרגום עברי ושאני היהודי היחידי בארץ אשר קורא את הברית החדשה). כל מה שזכור לי מקראי בפעם הראשונה בברית החדשה הוא שישוע ביצע את נס הפיכת המים ליין והגיע נרגז לכניסה לבית המקדש והפך את שולחנות הסוחרים שם.

אפילו החלטתי לתרגם את הברית החדשה לעברית כי סמוכה ובטוחה הייתי כי אין עותק של זה בעברית וחשבתי כי יהיה לי קל יותר לקרוא את הכול כטקסט בעברית ולא באנגלית. התחלתי לתרגם את בשורת מרקוס עד לקטע בו ישוע נטבל בנהר הירדן ויוצאת בת קול מן השמים, אם רק הייתי ממשיכה לתרגם הייתי יודעת שבת הקול הייתה קולו של אלוהים שאמר: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי".

 כמו-כן אני זוכרת (ומתועד כך גם ביומן) כי במהלך אחת התוכניות נשאתי תפילה לקירוב ישוע ללבי, ואף קראתי לו משיח. הוריי אם תהיתם, התייחסו לזה כעוד שלב בחיים כמו "פירסינג" או משהו כזה...

הרבה דברים נפלאים קרו לי באותה תקופה והם מתועדים ביומן- אך כיון שהייתי בגיל ההתבגרות ולא הבנתי מה בדיוק הולך, רוצה לומר- לא הייתה לי הדרכה מתאימה, בשפת האם שלי- קרה לי כבמשל הזורע והייתי כזרעים הלא פוריים במשל, פיתויי העולם הביאו עמם "תורה" חדשה שהרחיקו אותי מהאמת. חיי לא היו מושתתים יותר על בסיס כלשהו, אם הייתם פוגשים אותי באותה תקופה לא הייתם יכולים להגדיר אותי- מצד אחד הייתי שונאת מצד אחר הייתי אכפתית, גם מלטפת וגם מקללת- התרוקנה ממני כל טיפת מוסריות אלוהית שהייתה בי.

עבודה זרה

בכיתה י' נכנסתי חזק למיסטיקה - ובעיקר למזלות אסטרולוגיים. במקביל הכרתי את החבר הקודם שלי שאמונתו היא שיש כוח גדול שיצר אותנו ושולט בנו אבל לא אכפת לאותו הכוח אם נחיה או נמות.

אני זוכרת שקראתי בספר יחזקאל את פרק א' ופשוט הייתי משוכנעת שיחזקאל חזה בחייזרים! פיתחתי לעצמי תיאוריה משולבת כזו בראש לגבי זה ש"חייזרים" זה בעצם מלאכים ואלוהים הוא כוח הרבה יותר גדול ובלתי ניתן להבנה והכול בהתבסס על הבנה לא נכונה של הפסוקים הראשונים בחזון יחזקאל.

באותו נושא, החבר הקודם שלי היה צופה בסדרה בשם StarGate בה עניין האלילים שהם בעצם חייזרים מבוסס חזק והייתי נהנית לצפות בסדרה הזו כי היא חזקה את התיאוריה בה שנינו החזקנו.

במקביל עדיין מאוד התעניינתי בישוע, ובכל פעם שראיתי תוכנית אודותיו בערוצי המדע הייתי צופה, גם את צופן דה וינצ'י סימנתי לי כמטרה, את הספר לא סיימתי לקרוא אך את הסרט ראיתי- ותודה לאל שלא הבנתי מה הלך שם.

בצבא 

סיימתי את בית הספר, והתגייסתי לצבא, בחרתי להיות "צפרית" (מוודא במכ"מ מגדל הפיקוח כי אין להקות ציפורים גדולות העלולות לפגוע במטוסים) תפקיד מאוד ייחודי ומעניין. בסוף הקורס הבחירה באיזה בסיס לשרת לא הייתה כזו מגוונת, נבטים או חצרים, ששניהם נמצאים מרחק 20 דקות מבאר שבע לכיוונים שונים, אני אמרתי למפקדת שלא משנה לי באיזה בסיס יציבו אותי, ובסופו של דבר הציבו אותי בחצרים.

עניין המזלות שגשג גם שם. היו שפקפקו בתורתי התלושה אך אני דגלתי בה בכל מאודי ובעצמי בחרתי להתנהג בתור אפיון המזל שלי כדי לשמש "עדות חיה" ל"אמת" המזלות. העניינים, במקביל, עם החבר התחילו להידרדר מסיבות שונות, רובן של חוסר בטחון של שני הצדדים.

בתחילת פברואר נקבעו לי שמירות בשער הבסיס המשני, שער בו הפעילות אינה מתונה כמו בשער הראשי, שמרתי עם עוד חיילת איתי בבוטקה ומרחק כ- 100 מטרים מאיתנו שמרו שני בנים. לכל אורך השבוע לא מצאנו לנכון לשוחח עם הבנים יותר מדי פרט לשיחות חולין, אך בערב האחרון לשמירות הרשנו לעצמנו להיפגש באמצע הדרך עם הבנים ולשוחח. הבחור שהיה ה"מחפה" באותן שמירות היה חייכני ונחמד, ומייד הלכתי לשוחח איתו, שמו היה דורון והוא מייד נראה לי בחור כלבבי. הייתה לי הרגשה שהוא שומע את אותו סגנון מוזיקה שאני שומעת ולכן שאלתי אותו לאיזה סגנון מוזיקה הוא מקשיב והוא ענה תשובה מאוד מוזרה: "רוק משיחי"- כך הוא אמר, באנגלית, גלגלי שיניים במוחי הסתובבו ונזכרתי באותם טיפוסים מערוץ METV עם הגיטרה ביד שמהללים את אלוהים שהייתי רואה כל כך מזמן, שאלתי אותו מדוע הוא מקשיב למוזיקה כזו? והוא ענה שזו האמונה שלו, שאלתי מהי האמונה שלו? והוא ענה: "משיחי"

ברגע זה לא רציתי "לחטט" יותר מדי בחייו ולשאול מה זה אומר, אך מעצם היותי אדם סקרן שבסקרנים ברגע שחזרתי הביתה מהשמירות בדקתי באינטרנט מה פירוש "משיחי" ולתדהמתי התיאור של "יהודי משיחי" היה כל מה שאני הייתי 4 או 5 שנים קודם לכן!

מיד איתרתי את דורון ושוחחתי איתו אודות המשיחיות, נתתי לו להסביר לי ולבסס את ישוע בתורה, בנביאים ובכתובים, זה היה פשוט מדהים! לכל שאלה שלי הייתה לו תשובה! נפגשנו מאז בערך כל יום אחרי שעות הפעילות בבסיס והוא הסביר לי על ישוע דרך הנבואות בתנ"ך, כמובן,ישעיהו נ"גתהלים כ"ב, ה"מלאך" שבא לבקר את אברהם לפני סדום ועמורה בפרשת "וירא", וכשאני התחלתי לקרוא לבד את התנ"ך גם מצאתי את ישוע במקרה של יעקוב בפניאל, בעקדת יצחק ובעצם בכל דבר שקראתי הוא היה שם, כי מקורו מקדם!

בעצת דורון התחלתי לדבר עם אלוהים אך לצערי לא ידעתי איך לשמוע אותו. דורון הזמין אותי לקבוצת בית בבית חבריו ושם פגשתי אנשים מאוד חברותיים אבל הדברים שדיברו היו סתומים ומרוחקים בעיניי.

במקביל אני והחבר הקודם נפרדנו סופית, בעיקר בגלל הקרבה לאלוהים שהוא לא היה מוכן בשום אופן לקבל.

דורון נתן לי ספר בשם "שָמעו ועָשו" סיפורם של מספר יהודים שבאמצע החיים קיבלו את ישוע לחייהם, במקביל היה חוזר על הפסוק מהתגלות "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי." בסוף הספר הייתה תפילה לקבל את ישוע ללבך, קראתי אותה, ומרוב התרגשות קראתי אותה עוד 5 פעמים וגם ניסחתי אותה לבד שתתאים לי באופן אישי. סיימתי להתפלל- שום ברקים ורעמים, שום מלאכים עם חצוצרות, פשוט שקט. התקשרתי לדורון לספר לו על מה שעשיתי ושלא קרה שום דבר גדול כמו מלאכים או שופרות והוא הזכיר לי את הפסוק מהתגלות: "את זוכרת את הפסוק שישוע עומד בדלת ומחכה שיפתחו לו?" הוא שאל. "כן" עניתי. "את פתחת את הדלת".

לסיום

לאחר מכן קיבלתי את רוח הקודש, המתנה המובטחת, לחיי. אהבתי לישוע ולעולם שברא אלוהים גדלה בכל יום. הורי בקושי מדברים על זה, הם תמיד נתנו לי חופש להיות מי שאני ואולי הם שוב חושבים שזה שלב שיחלוף, אני מתפללת שבני משפחתי יפתחו ליבם למשיח במהרה.

ולגבי הבחור מהבסיס, דורון? בסוף השנה שעברה התחתנו ואנחנו שמחים ומלאים באהבת אלוהים, תודה לאל!