מוטי

 
00:00

רקע

נולדתי בפתח תקווה בשנת 1978 למשפחה יהודית מזרחית מסורתית. אבא שלי הוא איש פשוט וטוב לב בצורה יוצאת דופן. בילדותי הוא היה לוקח אותי בחגים לבית הכנסת, לעיתים אף בשבתות והיה מלמד אותי על החשיבות בשמירה היהדות, מסביר לי כמה קשה היה בגולה ובכל זאת הסבים והסבתות שלי במשך דורי דורות לא התבוללו אלא שמרו על זהותם כיהודים; שמרו שבת, קיימו את החגים המועדים ואת המסורת שעברה במשפחה מדור לדור. 
אני זוכר שבתור ילד (וגם היום) מאוד אהבתי ללכת לבית הכנסת ולהשתתף בתפילות למרות שלא ידעתי לקרוא. תמיד ידעתי שאלוהים קיים ובזמן שכולם סביבי היו מתפללים מהסידור אני הייתי מחזיק את הספר כאילו אני קורא והייתי מדבר אל אלוהים, מבקש ממנו ברכות וידעתי שאני לא מדבר לאוויר אלא שאלוהים שומע את כל מה שאני אומר לו.

קשיי למידה והסתגלות

כבר בגיל חמש וחצי לפני שעליתי לכיתה א' הגננת אמרה לאמא שלי שמשהו אצלי לא תקין, שאני לא משתף פעולה בכל הקשור ללימודים. בכל פעם שהיו מושיבים אותי לפני דף ועיפרון הייתי מתחיל לעשות בלגן ולא מוכן ללמוד.
סצנה זו התרחשה גם בבית הספר רק ששם היו בטוחים שאני סתם רוצה להפריע למהלך השיעור. 
בכיתה ב' העבירו אותי למסגרת לימודית מיוחדת אבל אף אחד לא יכל בדיוק לאבחן אותי ולומר איזה סוג של קושי לימודי יש לי. לא הצלחתי לשרוד באף בית ספר יותר מידי זמן ותמיד הועברתי ממוסד חינוכי אחד לאחר. בכיתה ו' (בגיל 11) ההורים שלי לא הצליחו למצוא בית ספר שרצה לקלוט אותי ושהיתי בבית במשך מספר חודשים. בתקופה הזו הייתי מסתובב רבות ברחוב עם חבר'ה שהיו מבוגרים ממני בהרבה ונחשפתי למקרים רבים של פשע ומעשי ונדליזם אשר בחלקם לקחתי חלק פעיל ומרכזי. 
אני חייב לציין כי בכל התקופה הזו ההורים שלי עשו את כל אשר ביכולתם על מנת לנסות ולעזור לי; 
הם דיברו איתי, לקחו אותי לפסיכולוגים ועוד, אולם מרדתי בהם והפכתי לילד מאוד ממורמר שמתעצבן מכל דבר קטן. התחלתי להשתמש באלימות נגד ילדים אחרים והגעתי למצב שהוחלט להוציא אותי מהבית ולשלוח אותי לפנימייה, מקום סגור שאפשר לצאת לבקר בבית אחת לשלושה שבועות. זה היה מקום של עבריינים צעירים והאלימות שם הייתה חלק מהתרבות של המקום. הייתי בפנימייה הזו במשך שנה שלמה ואני מעדיף שלא להעלות את חוויותיי הקשות שחוויתי שם. לאחר מכן הוריי הוציאו אותי משם. יצאתי ממקום זה ללא ביטחון עצמי ולמעשה לא האמנתי שיש ביכולתי להצליח באף מסגרת לימודית תהיה אשר תהיה. לאחר כמה שבועות מצאו לי מקום בפנימייה בפ"ת. שם התייחסו אלי מאוד יפה, אבחנו את סוג הדיסלקציה שממנה אני סובל והצמידו לי מורה פרטית שתעזור לי להשלים את החומר הלימודי כי הייתי בפיגור רב לעומת חברי לכיתה (בקושי ידעתי לכתוב וקראתי בצורה מאוד איטית ולא מדויקת .במקום הזה שהיתי במשך שש שנים - מכיתה ז' ועד כיתה יב .

פגישה עם היהודים המאמינים בישוע כמשיח

ביום שבת אחד ראיתי שתי בנות שאני מכיר מחכות ליד השער של הפנימייה. לאחר שיחה קצרה עמן, הן סיפרו לי שפגשו ביהודים שמאמינים בישוע כמשיח (אז קראנו לו ישו) והן הולכות לפגישה שלהם.
התעצבנתי מאוד ואמרתי להן שאין דבר כזה יהודים שגם מאמינים בישוע. מי שמאמין באיש הזה  הוא נוצרי ולא יהודי, בלתי אפשרי להאמין בתנ"ך וגם בברית החדשה. אך החלטתי בכל זאת להצטרף לשתי ידידותיי והלכתי איתן למפגש עם אותם יהודים משיחיים. אני זוכר שנכנסנו לבית גדול והייתה שם קבוצת אנשים שניגנו מוסיקה ושרו מזמורי תהילים. הייתה גם דרשה שבוססה על התורה והברית החדשה יחד. אני לא הסכמתי כלל עם הרעיון שישוע הוא המשיח של ישראל ולא הסתרתי את דעתי מכל מי שרצה לדבר איתי. אומנם לא הסכמתי בכלל עם אותם יהודים משיחיים אבל ראיתי שהיה בהם משהו שונה, הדרך בה הם התייחסו אחד לשני מאוד נגעה ללבי, הם באמת אהבו זה את זה באהבה שמעולם לא ראיתי כמותה. הם היו מאוד סבלניים, נדיבים ובאמת  היה להם איכפת אחד מהשני. האהבה שלהם זה לזה וכלפיי מאוד הזכירה לי את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך".

מחשבות על האמונה בישוע

היה לי קשה מאוד לקבל את הרעיון שיש יהודים שמאמינים שישוע הוא המשיח. מבחינתי האיש הזה היה  אחראי לצרות רבות שפקדו את עמי ומיליוני יהודים נרצחו במשך הדורות בשם של אותו האיש.
לא הצלחתי להבין איך אפשר לחשוב שהוא המשיח של עם ישראל והתווכחתי עם אותם יהודים משיחיים רבות.
יום אחד החלטתי לקרוא את הברית החדשה, רציתי לראות מה הוא כבר אמר שגרם לכל כך הרבה אנשים לשנוא את היהודים. לקחתי ברית חדשה, הצטיידתי בטוש מרקר כדי לסמן את כל המקומות שבהם ישוע מדבר נגד העם היהודי.
קראתי את ארבעת הבשורות הראשונות על חייו של ישוע ולהפתעתי לא מצאתי שום מילה רעה שאמר על היהודים, להיפך – כבר בפסוקים הראשונים של הברית החדשה הייתה כתובה השושלת שלו ונוכחתי לדעת שישוע הוא בן דוד משבט יהודה! ידעתי שהמשיח צריך להיות ממשפחת דוד ומאוד התרגשתי לראות שזו השושלת של ישוע.
בנוסף לכך ראיתי שזה ספר מאוד יהודי, כל החגים החשובים שלנו היו מצוינים שם; פסח, שבועות, סוכות ולא מצוין שם חגים נוצריים כמו הקריסטמס (חג המולד), ליל הקדושים וכל מיני חגים שחשבתי שאקרא עליהם בספר הזה.
גם החברים היהודים המשיחיים שלי דיברו איתי על המשיח דרך התנ"ך ועל נבואות משיחיות שרק ישוע היה יכול להגשים, למשל: בראשית ג' 15, בראשית מ"ט 8-10, מיכה ה' 1, שמואל ב' ז' 12-13, ישעיה ז' 14, ישעיה נ"ג, ירמיה כ"ג 5-6, זכריה ט' 9, דניאל ט' 26.
התעמקתי יותר בנבואות שמדברות על המשיח והתחלתי להרהר, הייתכן כי אני טועה והם צודקים?
בכל זאת באותם ימים לא הייתי מוכן לקבל שישוע הוא המשיח של עם ישראל אבל התחלתי להיות פתוח לרעיון. 

הרגע שבו חיי השתנו

זה היה במהלך חופשת הפסח, הייתי בן 16.5 והציעו לי ללכת למפגש נוער של מאמינים בישוע. הצטרפתי לכנס שנערך שלושה ימים ובהתחלה לא התחברתי אליו בכלל, רוב האנשים דיברו שם רק באנגלית, שפה שלא הכרתי, והרגשתי די בודד. חבריי היהודים המשיחיים שהכרתי גם הגיעו לכנס יחד איתי ותירגמו לי את כל הדרשות והנושאים שדיברו עליהם במהלך הכנס.
האמת, הרגשתי קצת מוזר ולא כל כך שייך, חיכיתי שהכנס הזה יסתיים כדי שאוכל לחזור הביתה.
מעניין שדווקא ביום האחרון של הכנס קרא הדבר ששינה את חיי, זה היה בזמן של מוסיקת הלל כשבני נוער סביבי רקדו ושמחו להלל את אלוהים, פתאום התחלתי להרגיש מין הרגשה מוזרה בתוכי, לא הבנתי מה קורה אבל ההרגשה הזאת הייתה מאוד נעימה והלכה והתחזקה בתוכי. בשלב מסוים הבנתי, אינני יודע כיצד הבנתי זאת, ההרגשה הזאת שממלאת את כל כולי זו האהבה של אלוהים, שהוא פשוט שופך עליי את אהבתו, זאת הרגשה שאי אפשר לבטא אותה במילים אך היא בעלת כל כך הרבה עוצמה – להרגיש את האהבה של אלוהים בתוך תוכי!
לאחר כמה דקות קיבלתי מחשבה לתוכי שאמרה לי שאם אני רוצה את האהבה של אלוהים אני צריך לקבל את המשיח לחיי. ברגע הזה התחלתי להיאבק נגד המחשבות האלה, מצד אחד מאוד רציתי את אהבת אלוהים בחיי ומצד שני לא רציתי לקבל את ישוע כמושיע שלי.
אבל אהבת אלוהים גברה בתוכי עד שהבנתי שאני צריך להיכנע לאלוהים.
בשלב מסוים, החלטתי לתת את חיי לישוע המשיח ולקבל אותו כאדון חיי. לא ידעתי כיצד לעשות זאת לכן ביקשתי מהאנשים שהיו מסביבי שידריכו אותי והתפללנו יחד לחיים חדשים בשבילי במשיח ישוע.

באותו יום הכל השתנה!
מאדם אלים כועס וממורמר לאט לאט הפכתי לאדם סובלני, אוהב, רגוע שבוטח באלוהי ישראל.
החיים שלי השתנו מקצה לקצה – אם זה מבחינת הישגים בלימודים ואם זה מבחינת היחס שלי עם האנשים שמסביבי.

 ביחזקאל ל"ו פס' 24-27  כתוב "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם׃ וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם  מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל-גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם׃ וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם". 

אלוהים נתן לי לב חדש ורוח חדשה כמו שכתוב ואני מודה לו שיש לי לב חדש, שבעזרתו אני יכול לעבוד את אלוהים ברוח ובאמת.