שרון

 
00:00

זיכרונות ילדות

נולדתי בדצמבר 1973 לבית ירושלמי חילוני. לאמא תמיד הייתה זיקה למסורת, ואולי לכן האמנתי שאלוהים אכן קיים, אבל לא רציתי לדעת אותו באופן אישי. לאבי הייתה בעיית אלכוהול חמורה שהשפיעה על כל המשפחה ועליי באופן אישי. בגלל המצב, לא יכולתי לבלות עם חברים ולהזמין אותם הביתה; כתוצאה מכך נהייתי ילד סגור, קנאתי בחברים והרגשתי שאני פחות טוב או מוצלח מהם. הייתי שואל את אלוהים בכעס "מה עשיתי רע?”, הרגשתי כאילו רבצה קללה על הבית. כעסתי על אבי ועל אלוהים אבל איכשהו עם הזמן למדתי להשלים עם המצב.

צבא

כשנה אחרי שהתגייסתי, החיים של אבא שלי השתנו מן הקצה אל הקצה. קרה נס שלא חשבתי שיקרה – אבא שלי הפסיק לשתות בפעם הראשונה מאז שאני זוכר אותו! אמנם שמחתי, אבל הגיעה בעיה חדשה - הוא התחיל להאמין בישוע כמשיח ותוך זמן קצר גם אמא שלי נהייתה למאמינה.

“וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל-לְבַבְכֶם

אנשים דיברו איתי על האמונה המשיחית אבל בהתחלה דחיתי את כל מה שהם אמרו, כי אני יהודי וחשבתי שזה לא ליהודים. אבל יום אחד החלטתי לבדוק את הנושא של האמונה בעצמי. הייתי מסתגר בחדר ובודק בכתובים וכל פעם הייתי נדהם מחדש. נדהמתי לגלות שבירמיהו ל"א פס' 30 נאמר "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה" ושהנביא ישעיה בפרק נ"ג מספר על המשיח, שיסבול וימות כדי לכפר על חטאי "כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹבן כֻּלָּנוּ". כמובן שלא סיפרתי על כך לאף אחד. אני זוכר כשקראתי מה ישוע אמר על המסורת של הפרושים וזה זעזע אותי; הבנתי שמה שאני יודע על אלוהים ועל היהדות אלו לא דברים שניתנו מאלוהים אלא מאדם. עם הזמן המשכתי לקרוא ולקבל  מאלוהים את התשובות לשאלות שהיו לי, והגעתי לשלב שבו ידעתי את האמת; ידעתי שאלוהים אוהב אותי ושהוא שם אותי במשפחה הנכונה. אבל התעצבתי על כך שאני אדם חוטא שאינו רצוי בעיני אלוהים. הבנתי שאני חייב לוותר על החיים שלי, על הרצונות וההנאות שלי, אבל הקשיתי את ליבי.

“מִמַּעֲמַקִּים קָרָאתִי יָּהּ"

עברו כמה שנים. הייתי איש קבע ובעבודתי הגעתי למצב של לחץ ועייפות. זו הייתה תקופה של המון דיכאונות. אני זוכר כשיום אחד חזרתי מהצבא הביתה, פשוט הייתי שבור. אני זוכר שסגרתי את הדלת של החדר שלי ובפעם הראשונה התפללתי לישוע. בכיתי כמו ילד. זו לא הייתה תפילה ארוכה אבל אני זוכר את המילים שאמרתי; "אם אתה מה שאתה אומר על עצמך, אז אין דבר שאתה לא יכול לעשות, ואתה אוהב אותי, אז אני מנסה אותך עכשיו. מחר בבוקר אני הולך לצבא ומודיע להם שאני עוזב." וכך באמת היה, אחרי כמה חודשים השתחררתי ואף אחד, כולל ההורים שלי, לא הבין מה אני עושה.

“יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי-אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי-מָוֶת"

יום אחד כשהייתי עם אבא שלי בירושלים, ראינו בית-קפה להשכרה והמקום מאוד מצא חן בעיניי ובסופו של דבר לקחתי אותו, ואמרתי לישוע "תברך את המקום הזה ואז גם יהיה לי יותר קל לבוא אליך.” העסק עבד בצורה מדהימה אבל אני שכחתי את ההבטחה. הייתי חי בצורה מאוד פרועה ועשיתי הכול בניגוד לרצון אלוהים. הגעתי למצב שהבנתי שאני אבוד; בזבזתי את כל הכסף של העסק והגעתי ממש עד לפי התהום.

דָּרַשְׁתִּי אֶת-יְהוָה וְעָנָנִי"

אז הגיע הלילה ששינה את החיים שלי. באותו היום סיימתי לעבוד כרגיל, ובמקום ללכת הביתה הלכתי ובזבזתי את כל הכסף של העבודה בהימורים. באותו רגע יצאתי משם והתחלתי ללכת לכיוון הבית שלי והרגשתי כאילו אני עומד למות, ובקושי יכולתי ללכת. הייתי גר אז בקומה האחרונה ואיכשהו הצלחתי לעלות עד הבית; פתחתי את הדלת, נפלתי על הרצפה ופרצתי בבכי של ילד קטן. אני לא יודע למה,אבל הדבר הראשון שאמרתי היה "ישוע סליחה,אני אוהב אותך.” באותו הרגע הרגשתי ידיים שמחבקות אותי בצורה חמה ונעימה, כמו שאף פעם לא חוויתי. הרגשתי כאילו ישוע בוכה איתי יחד. אני זוכר שלא דיברתי הרבה באותה תפילה, פשוט הרגשתי את נוכחות אלוהים. באותו רגע ידעתי שישוע הוא אדון החיים שלי.

היום

מאז אותו יום יש לי שלום אמיתי שלא תלוי בשום דבר חיצוני ושלא יכול להילקח ממני. בחסד עליון אני חי את חיי על-פי אמות המידה של אלוהים, ומתפלל ומקווה שעוד רבים מבני עמנו יחקרו בעצמם את נבואות התנ"ך ויגיעו אלי אמונה במשיח האמת.