יהונתן

 
00:00

ילדות בקיבוץ

נולדתי וגדלתי בקיבוץ בצפון הארץ, במשפחה חילונית לחלוטין. ההורים שלי לא התחתנו ואני הייתי התינוק הראשון בקיבוץ שנולד מחוץ לנישואין. כמו שדוד המלך אמר “בחטא יחמתני אמי"; ההריון היה בחטא, נולדתי לתוך חטא וגדלתי בעולם מלא חטא. החברה שבה חונכתי הייתה מאוד מתירנית וללא גבולות, כמיטב המסורת הקיבוצית.

מהקיבוץ אל העיר הגדולה

בגיל 7 עברתי עם אמי לעיר במרכז הארץ ושם חיינו שבע שנים. לא ידענו מה זה לגור בעיר ולשלם חשבונות. "כסף”, "בנק”, "צ'ק" ו"אשראי" היו מושגים זרים לנו. הינו די אבודים בעולם חדש ומאיים. אני התקשיתי מאוד למצוא את מקומי בין הילדים העירונים; הרגשתי כאילו אני מכוכב אחר ושאין הרבה מן המשותף בינינו. לא היה אף פעם כסף בבית וחינו בעוני מסוים רוב הזמן. אמי עבדה 12 שעות ביום ואחי הגדול ממני, בא והלך וחי את חייו שלו. וכל אותו זמן בתוכי הייתה זעקה, למשהו יציב, לסלע איתן, למשהו שלא יזוז, כי נדמה שהכול זז והשתנה סביבי כל הזמן. חיפשתי דוגמה בחיי למשהו או מישהו שניתן לסמוך עליו.

חיפוש או בריחה?

מכיוון שיציבות ואיתנות לא ראיתי בעולם המבוגרים סביבי; החלטתי לפנות, או אולי לברוח, לעולם הרוח. כבר מגיל מאוד צעיר חקרתי דרכים שונות ושיטות שונות שהבטיחו שלום ומשמעות, אהבה והארה. כדוגמת מדיטציות שונות, הילינג אנרגטי כזה או אחר; כל מה שנהוג לכנות בשם "העידן החדש". זה היה העולם שאליו ברחתי ושם חיפשתי תשובות. בגיל 14 עברנו לדרום והתחלתי את לימודיי התיכון בבאר שבע; שם החיפוש הפך יותר ויותר לבריחה גרידא. ברחתי לסמים, אלכוהול, חיי זימה ושקר, וכמובן שאלה לוו בדיכאונות ומשברים. גיששתי כמו עיוור באפלה שמנסה למצוא את הדרך אך מועד שוב ושוב. המנטרות, המדיטציות והוויפאסאנות לא עזרו; התגייסתי לצבא עדין בלי תשובות, עדיין תולה תקווה בעולם הרוח ועדיין בורח ממה שסביבי.

“בְּיָדְךָ עִתֹּתָי"

לאחר הצבא, הצעתי לאמי שננסה משהו אחר כי בישראל זה פשוט לא הולך. בידנו היו דרכונים בריטיים (כי שם אמי נולדה) ולכן החלטנו שלשם אנו נוסעים כדי להתחיל מחדש. שוב מתוך נחישות לשרוד ואיכשהו אולי גם להצליח, אנחנו עוזבים. נשגב היה מבינתנו שיש אל בשמים ששולט בחיינו, ושלא אנחנו אוחזים במושכות אלא הוא. באנגליה אזל לנו כל כספנו מסיבות שונות ונשארנו בלא כל.

“וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה"

באותו הזמן, אמי פגשה יהודים המאמינים בישוע ודי מהר האמינה גם היא. בעבר שמענו על ישוע, אפילו מאנשים בתוך משפחתנו, אבל מעולם לא הסכמנו להכיר בכך שהוא המשיח המובטח לנו על-פי כל הנבואות. חשבנו את עצמנו לחזקים ושאיננו זקוקים לאלוהים או משיח. אני המשכתי במסעי באנגליה וסקוטלנד, ולבסוף גם אני נכנעתי למלך המשיח - ישוע בן דוד. כשהייתי באחד מאיי התעלה האנגלית, פגשתי אנשים שהראו לי את הנבואות אודות המשיח ואודות עם ישראל. נדהמתי לגלות ששיבתו של עם ישראל לארץ היא התגשמות נבואה, ושההבטחה היא לא לשיקום פיזי בלבד אלא גם רוחני. ביחזקאל ל"ו פס' 24-29 נאמר "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-אַדְמַתְכֶם׃ וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים...  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר׃ וְאֶת-רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם... וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם."
בתחילה בעטתי ומרדתי נגד האמת, אבל כשסוף סוף נכנעתי, והבנתי שאני חוטא שזקוק נואשות לחסד אלוהים, חוויתי שלום שמעולם לא ידעתי שקיים, ואהבה שלא יודעת גבולות. גיליתי שכל מה שחיפשתי, הכול מגולם באחד - במשיח ובגואל, ישוע. כשהבנתי זאת, כרעתי ברך ואמרתי "אדוני ואלוהי, אתה כל מה שאי פעם חיפשתי ולך אני נכנע ומוסר את חיי, לשרת אותך ולאהוב אותך בכל לבבי, בכל נפשי ובכל מאודי"

היום

כיום אינני מרגיש שחסר לי דבר או שיש איזה חלל ריק המחכה להתמלאות. הסיפוק והשלמות אינם באים מדברים חומריים וגם לא מדת כלשהיא, אלא רק מכך שאני יודע את אלוהי ישראל! אני מודה לאלוהים על מה שהוא עשה בחיי ומתפלל שעוד רבים מעמנו יטעמו ויראו כי טוב יהוה!