צחי

ילדות

נולדתי בחולון בפברואר 1977 ,למשפחה חילונית ולהורים ממוצא תורכי שנולדו וגדלו בישראל. זכור לי שהינו חוגגים את כל החגים ולעיתים אמי היתה מדליקה נרות שבת . ההורים לא ממש עסקו בדת או אמונה; הם עבדו מאוד קשה כי רצו לספק לנו את הכי טוב.  
בתור נער אני זוכר שכל חיי היו סביב ספורט וחברים. מאוד אהבתי לשחק כדורסל והשקעתי הרבה מאמצים בתחום. עד התיכון הייתי ילד טוב, אבל משם והלאה התחלתי לעשות שטויות. השכונה שגדלתי בה היתה ידועה כשכונה בעייתית; היו שם הרבה חבר'ה שהיו מעורבים בפשע.

צבא

כשהתגייסתי לצבא שובצתי ביחידת חי"ר של גבעתי, אך במהלך הטירונות הייתה לי תאונה עם אופנוע כבד ועקב כך הפרופיל הרפואי שלי נפגע ונשלחתי לקורס רספי"ם. במהלך השירות הצבאי, חבר שלי קישר אותי עם קרן שהיתה לה אז מסיבת יום-הולדת; אני הגעתי למסיבה בתור תל-אביבי שמחפש בילוי, אבל לא תיארתי לעצמי שאני אהיה מתנת יום-ההולדת שלה...אני וקרן התחלנו לצאת בתור חברים.

מחיר האמונה

אביה של קרן הוא יהודי משיחי המאמין בישוע. הוא דיבר איתי הרבה על האמונה המשיחית ואני הקשבתי לו כי כיבדתי אותו. הוא הראה לי פסוקים בתנ"ך שהדהימו אותי אודות המשיח והברית החדשה: ירמיהו פרק ל"א פס' 30: "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וְכָרַתִּי אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה" ובספר תהילים פרק ב' פס' 7: "אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ." ככל ששמעתי יותר, הבנתי שאני מסכים עם מה שהוא אומר לגבי המשיח, אבל הבעיה היתה שבחיי היה אליל שתפס את מקומו של אלוהים - רכב אספנות שבו השקעתי את כל הוני, ועליו לא הייתי מוכן לוותר.

התאונה

יום אחד אני וקרן נסענו ברכב ורוח צד פגעה במכונית; כשניסיתי ליישר חזרה את הגלגלים, נשבר מסרק ההגה. איבדתי שליטה על הרכב ואנחנו הסתובבנו במהירות ארבע פעמים, בפעם החמישית ידעתי שאני צריך להחליט מה אני עושה כדי להציל את החיים שלי ושל קרן. ידעתי שאם אני אשבור את קופסת ההילוכים אנחנו נינצל, אבל הרכב יהרס לחלוטין בלי אפשרות של תיקון. החלטתי שזה מה שאני אעשה כדי להציל את קרן, וכך האליל בחיי הושמד. ידעתי בוודאות שאלוהים שמר עלינו, כי הרכב רוסק לחלוטין ואנחנו יצאנו בלי שריטה. 

חסד אלוהים

למחרת ביום שבת, אני וקרן ומשפחתה הלכנו יחד לקהילה בירושלים. הסכמתי ללכת לקהילה למרות שבפנים הייתה לי מרירות כלפי אלוהים; הרגשתי שלמרות שהוא הגן עלינו, הוא גם לקח לי את הדבר שהיה חשוב לי ביותר. לא הבנתי את אלוהים אז. לא ידעתי שדרכיו הן לא דרכיי ומחשבותיו הן לא מחשבותיי.
באותה שבת עלה הדובר לבמה וראיתי סביבו כמו הילה – ידעתי שזו ההילה של נוכחות אלוהים. הרגשתי כאילו נכנסתי למקום מלא בחסד אדוני ושהוא נותן לי לטעום מה זה החסד הזה. באותה שבת קרן ואני נכנענו לאדון וידענו שזו הדרך היחידה, ושהוא – ישוע, משיח ישראל. לאחר זמן מה אף התחתנו באותה קהילה ובאנו בברית הנישואין לפני אלוהים ואדם.

המקרה של קרן

קרוב לשנה הרביעית לנישואינו, קרה דבר שלא היינו מוכנים לו. קרן נכנסה לבית החולים כדי ללדת את ליאל בתנו השניה. כאשר היא נכנסה לניתוח קיסרי, הרופא עשה טעות טרגית כשהוא נתן לה את זריקת האפידורל, וקרן יצאה מבית החולים משותקת בחצי הגוף התחתון ועד היום היא מרותקת לכסא גלגלים. למרות ההלם הראשוני, הבנו שאלוהים בשליטה ושהוא נתן לזה לקרות. ההדרכה והתמיכה שקיבלנו אחר-כך רק חיזקו אותנו שהאדון אכן בשליטה בכל מה שקורה.
לפני המקרה חיינו חיים של זוג מאמין, אבל אלו היו חיים בינוניים ופושרים, ללא רוח של אמונה אמיתית. אחרי המקרה של קרן התקרבנו מאוד לאלוהים ואחד לשנייה. האדון לימד אותנו לבטוח בו בכל מצב ואנחנו עלינו על דרך חדשה עם אלוהים.

היום

היום אנו עדות חיה לטובו ונאמנותו הבלתי פוסקת של הבורא. בכל יום אנו מודים לישוע על חסדו ועל הכוח שהוא נותן לנו להמשיך בדרכו. החסד שהושיע אותנו אז הוא גם אותו החסד שבו אנו עומדים היום, ובו גם נעמוד לעולם.