איילת

שנותיי הראשונות

שמי איילת. אני דור שני כאן בארץ. נולדתי למשפחה חילונית אך במהלך חיי תמיד היינו חוגגים את כל החגים היהודיים, וכמובן שכל מה שקשור לארץ ישראל. שירתי בצבא בחיל האוויר, אפילו הלכתי לבית כנסת מספר פעמים בחיי אך אף פעם לא הרגשתי שאלוהים הוא חלק מחיי. 
מאז ילדותי הייתה בי תחושה של מה שנקרא "הקול הפנימי". האמנתי שכך אלוהים מנסה לתקשר עימי. הקשבתי ל"קול" הזה בכדי להנחות אותי הרבה פעמים בחיי בין טוב לרע, בהחלטות כאלה ואחרות, למרות שגם ידעתי לא להקשיב לו כשלא היה לי "נוח" עם מה שאמר לי לעשות. אולי זה היה דרכו של אלוהים לדבר אליי אבל זה לא נתן לי דרך לדבר איתו בחזרה (גם לא בדיוק חיפשתי). אפשר להגיד שזו הייתה "מערכת יחסים " חד צדדית.

למרות שתמיד האמנתי בקיומו של אלוהים, תפילה לא הייתה חלק מחיי. זה היה משהו ליהודים חרדים למשל, אך לא בשבילי. אף פעם לא התפללתי ואף פעם לא ממש ידעתי איך לתקשר עם אלוהים. גדלתי בגישה של "אם אין אני לי מי לי", שאני אדאג לעצמי כי בשורה התחתונה אף אחד אחר לא יעשה את זה בשבילי.
על ישוע לא ידעתי הרבה, וגם לא רציתי לדעת... הרי "זה לא ליהודים". ידעתי מה שהחברה לימדה אותי -  שקוראים לו "ישו" ושהנוצרים מאמינים שהוא אלוהים. שהצלב זה סמל רע ושצריך להתרחק ממנו. שהברית החדשה זה ספר לנוצרים ואסור שיהיה בבית יהודי. שהנוצרים לא אוהבים יהודים כי הם מאמינים שהיהודים הרגו את" ישו" וכו'... – זה המידע שהיה לי ומטבע הדברים התרחקתי מכל מה שקשור ל"נצרות" –אחרי הכל, אני יהודיה ונאמנה למקורות שלי.

חיפוש עצמי

אחרי הצבא עזבתי את הבית והתחלתי לחפש את מקומי בעולם. חייתי תקופה קצרה בקיבוץ ומשם עברתי לעיר הגדולה ולמגוון עבודות מזכירות וכו'. בגיל 23 עזבתי את הארץ בפעם הראשונה בחיי ונסעתי לארה"ב. התחלתי מסע של "חיפוש עצמי" מה שהביא אותי לקהילה רוחנית בארה"ב המבוססת על תורת היוגה (מאוד דומה לחיים בקיבוץ). השתלבתי בחיים שם ונהייתי חלק מהקהילה. למדתי יוגה, מדיטציה, ושמעתי המון הרצאות בנושאי הנפש והרוח. בחנתי מגוון דרכים למציאת האושר הפנימי, לסיפוק עצמי, ל"שליטה" על המחשבות, לחשיבה חיובית וכו'. נסעתי בין ארה"ב והארץ הלוך וחזור מספר פעמים. בסופו של דבר החלטתי לעבור לגור בארה"ב בקרב אותה קהילה רוחנית. השתלבתי בקהילה במגוון תפקידים וב-1999 פגשתי שם את בעלי – אמריקאי, יהודי, חילוני. התחתנו בשנת 2000 בחתונה יהודית עם רב רפורמי, קנינו בית ו"השתקענו". נולדו לנו שני ילדים מקסימים והחיים זרמו בשלווה יחסית.

למרות שזו הייתה קהילה רוחנית, עם פוקוס על "מודעות עצמית", חיי בריאות ושאיפה למצוא "נירוונה" – שלווה רוחנית ולהיות "אחד עם אלוהים" – לא הצלחתי להתחבר שם מבחינה רוחנית. משהו עדיין היה חסר בי.
דרך החיים שם הייתה מבוססת בהרבה מובנים על הדת ההינדואיסטית, מנהגים וטקסים מהודו, סגידה לאלים ההודים – לא יכולתי להתחבר לכל זה. למרות שגדלתי במשפחה חילונית, בכל זאת היה לי ברור שאלוהים יש רק אחד ואין אלוהים אחרים. “לא תעשה לך פסל" או "אלוהים אחרים" היה ברור לי מבלי כל ספק כפי שרשום בספר דברים ו' 6-9:

"אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל-פָּנָי׃ לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל כָּל-תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ׃ לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹ-ן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי׃ וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מצותו (מִצְוִֹתָי)׃"

הרגשתי שמשהו חסר בי. עם כל הדיבורים החיוביים, הטקסים, האנשים סביבי, לא הרגשתי את אלוהים, לא הרגשתי מלאה, לא הצלחתי למלא את ה"חור" הזה שבי. אני מאמינה שאלוהים ברא אותנו בצלמו, בדמותו ובנשמתו ולכן לכל אדם עלי אדמות יש את הצורך והרצון הפנימי הזה לקשר עם אלוהים, למצוא את האמת. כולנו מחפשים בדרך זו או אחרת... עד שמוצאים...

חזרה לשורשים

אחרי 12 שנה בקהילה הרוחנית, ב-2007 החלטנו בעלי ואני לעבור לעיר בכדי לאפשר לילדים חיי חברה יותר טובים וחינוך יותר טוב. העיר שאליה עברנו ידועה כעיר "נוצרית" – מלאה בכנסיות בכל פינה. חשבתי לעצמי "מה יהודיה טובה כמוני תעשה בעיר נוצרית כזו – זה לא בשבילי...” - בכל זאת החלטנו לעבור ובאופן טבעי מיד רשמתי אותנו כחברים בבית הכנסת המקומי (והיחידי). הייתה בי תשוקה לאלוהים, תשוקה למלא את "החור" הזה ובאופן טבעי חשבתי שבבית הכנסת אמצא את מה שאני מחפשת.

למרות מאמצי להרגיש "בבית" בבית הכנסת, להתקרב מחדש ליהדות, עדיין לא הרגשתי את אלוהים, לא הרגשתי את הסיפוק הרוחני שאליו שאפתי. אבל התשוקה לאלוהים לא פסקה אלא הלכה וגדלה. 

"ישו" = ישוע!?

יום אחד נסעתי ברחובות העיר והתחלתי לשים לב לכל הכנסיות בדרך... מצאתי את עצמי שואלת "למה יש כ"כ הרבה כנסיות?” למה כ"כ הרבה אנשים ברחבי העולם מאמינים ב"ישו”? למה הנצרות היא הדת הכי גדולה בעולם? האם כל הנוצרים טיפשים? למה התנ"ך נגמר איפה שהוא נגמר? השאלות האלה ורבות אחרות מילאו אותי והיה בי דחף עז למצוא את התשובות.

במהלך שלושת החודשים הבאים, אלוהים המשיך למשוך אותי אליו והתשוקה שלי לדעת אותו, להבין את מקומי בעולם ואיך להיות בקשר אמיתי איתו המשיכה וגדלה. במרוץ אחרי האמת, התחלתי לקרוא בברית החדשה (”הספר האסור"), המשכתי ולמדתי מכל מקור מהימן שמצאתי, כמובן מהתנ"ך ומהברית החדשה, מספרים, וידאו, אינטרנט ואנשים. הייתי נחושה למצוא את האמת – האמת של אלוהים – אמת שאין לה תחליף – אמת נצחית, אמת מוחלטת. כל זמן פנוי שהיה לי השתמשתי בכדי למצוא תשובות. התחלתי לדבר עם נוצרים ולשאול אותם שאלות, גם עם הרבי בבית הכנסת דיברתי בנושא אך יצאתי מהפגישה מאוכזבת מהתשובות. דיברתי עם מנהיגי קהילה נוצרים, ראיתי תוכניות בנושא... כל אפשרות למצוא תשובות בדקתי. הרבה מהשאלות שלי היו שאלות השוואה בין יהדות לנצרות למה אלה מאמינים כך ואלה אחרת. אחרי הכל שני דברים שנוגדים אחד את השני לא יכולים שניהם להיות אמת... מישהו טועה.

ככל שהתקדמתי ב"מחקר" שלי, נדהמתי שוב ושוב מהתשובות שמצאתי. נדהמתי עד כמה לא ידעתי וגדל בי כעס במידה מסויימת על כמה לא סיפרו לי ולא לימדו אותי בארץ על "ישו”.

אחד הדברים הראשונים שגיליתי היו ששמו האמיתי של ישו הוא לא "ישו" אלא ישוע!  –. יש"ו זה בעצם רשי תיבות ל: "יימך שמו וזכרו"! כשגיליתי את העובדה הזו זה מאוד חרה לי. למה הרבנים סילפו את שמו? מה עוד הם עיוותו? מה עוד הם מסתירים ממני? הייתי נחושה למצוא את האמת על ישוע.

האמת נחשפת

דרך הברית החדשה, התחלתי ללמוד על הדמות של ישוע – מי הוא היה? האם יכול להיות שהוא באמת המשיח או סתם שקרן או משוגע? למדתי שהוא היה יהודי ובא לעם היהודי. הוא חגג את החגים היהודיים והלך לבית הכנסת. הוא עשה ניסים שאדם רגיל לא יכול לעשות, כל התלמידים שלו היו יהודים... אז מה קרה? למה הרבנים של אז לא האמינו בו? למה הם לא ראו בו את המשיח היהודי?

מהמחקר שלי השתכנעתי שלב אחרי שלב שישוע דיבר אמת, שהוא אכן המשיח היהודי, שהוא אלוהים שבא בדמות בשר והמושיע היחידי שאין דרך לאלוהים אלא דרכו! נקודת הראות שלי על החיים השתנתה לנגד עיניי. דברים ש"האמנתי" בהם הוחלפו עם "דבר אלוהים" עם האמת של אלוהים ככתוב בתנ"ך ובברית החדשה.

ה"חור" שבי התחיל להתמלא. הרגשתי בלי ספק שמצאתי את האמת – שמצאתי את אלוהים. בפעם הראשונה בחיי ראיתי את הסיפור השלם של אלוהים. בפעם הראשונה בחיים שלי, ידעתי שאכן יש דרך לאלוהים. הבנתי שאני לא לבד, שלא הכל על הכתפיים שלי, אלא שאלוהים איתי לאורך כל הדרך. שהוא רוצה קשר אמיתי איתי, שהוא רוצה שאני אדע אותו. הוא אוהב אותי עד כדי כך שהוא שלח את ישוע, בנו יחידו, למות בשבילי ככפרה מוחלטת על החטאים שלי. כל מה שאני צריכה לעשות זה להושיט את היד ולקחת את המתנה שהוא נתן לי – מתנה של ישועה.
אחרי הכל מה שווה צ'יק של מיליון דולר שקיבלתי מתנה אם הוא יושב במגירה??? הוא לא שווה כלום עד שלא אפדה אותו.

מצאתי את שחיפשתי

היו לי עוד המון שאלות (ותמיד יהיו) אבל הבנתי שלפעמים צריך גם להשאיר מקום לאמונה. אז החלטתי לשים בצד את השאלות – רק באופן זמני, ולראות מה קורה. כשסיימתי לקרוא את הבשורה של יוחנן בברית החדשה, היה לי ברור שישוע הוא המשיח, שאני צריכה אותו ושאני רוצה אותה בחיי. האמנתי! ירדתי לברכיי ובקשתי שישוע ייכנס לחיי, שיושיע אותי, שינחה אותי ויראה לי את הדרך לאלוהים – התוודיתי בכך שאני חוטאה ושאני מכירה בישוע כמשיח, שאני זקוקה לו בכדי להגיע לאלוהים, שהוא המשיח שלי ואין אחר.

לא היו רעמים או ברקים, שום דבר לא השתנה מבחינה חיצונית, אבל באותו רגע משהו השתנה בי בלב כמו שאף פעם לא הרגשתי בעבר. באותו רגע הרגשתי הקלה גדולה. כאילו משא גדול ירד ממני. שום דבר לא היה חסר יותר – מצאתי את מה שחיפשתי! מצאתי את אלוהים ולא היה לי בכך צל של ספק!
אני לא לבד! אלוהים נתן לי מתנה – ישועה בישוע! אני לא צריכה לעשות הכל לבד – הכל נעשה כבר בשבילי!

מאז יש לי זהות חדשה – אני יהודיה ואני מאמינה בישוע! – זה לא החלפת דת – אלא זו השלמה. תמיד אהיה יהודיה. אף אחד לא יכול לקחת את זה ממני. אני גאה ביהדותי, במורשתי ובארץ ישראל.
 יש לי חיים חדשים. חיים בישוע. חיים של אמונה, חיים עם אלוהים. ה"חור" התמלא והחיפוש הושלם. מצאתי את אלוהים, מצאתי את האמת, מצאתי ישועה. "פדיתי את הצ'יק" ועכשיו אני נהנית מהמתנה.

מה שעוד מעניין זה שמאז שהגעתי לאמונה בישוע, יש בי  משיכה מחודשת ליהדות. אחרי הכול, ישוע הוא יהודי, הוא בא לעם היהודי בישראל והגשים נבואות מהתנ"ך שרק המשיח יכול להגשים. הוא המשיח היהודי. ישוע לא בא בכדי לייסד דת חדשה (נצרות) אלא הוא בא בכדי לקרב קודם כל את העם שלו (היהודים) וכן את כל העמים האחרים בחזרה אליו - לאלוהים. הוא בא לתת לנו דרך אליו. לאפשר לנו להיות מה שהוא ייעד אותנו להיות מאז ומעולם – אור לעולם.

מה שאלוהים עשה בחיי מאז אותו רגע קשה לתאר במילים. הוא ממשיך "ומפסל" אותי כל יום. מעצב אותי למה שהוא ברא אותי להיות, למה שהוא ייעד אותי להיות.

זה לא אומר שכל ה"בעיות" בחיי נפתרו, שכל הקשיים נעלמו – לא – נהפוכו – קשיים ומכשולים לא חסר. אבל עם אלוהים לצידי, עם ישוע לצידי אני יכולה להתגבר על הכול. אני יודעת שלאלוהים יש תכנית בשבילי. אני סומכת עליו שינחה אותי ויעזור לי בדרך. אני נותנת לו "לפסל" אותי. עכשיו שיש לי קשר אמיתי איתו ויש לי אמונה מלאה בו – אף פעם לא אהיה לבד.

הזמנה אישית

זה מדהים לחשוב שאם היו שואלים אותי בעבר אם אי פעם אאמין שישוע הוא המשיח היהודי – התשובה שלי הייתה חד משמעית "לא". לאלוהים הייתה תכנית אחרת בשבילי ואני מודה לו שהוא אוהב אותי כל כך, שהוא רוצה קשר אמיתי איתי. הוא רוצה את זה מכל אדם בעולם. אלוהים אוהב אותנו ורוצה קשר עם כולנו. הוא נתן לנו את המילה שלו בתנ"ך ובברית החדשה – הוא נתן לנו את כל התשובות. עצם זה שאת/ה קורא/ת את הסיפור שלי עכשיו מראה על כך שאלוהים מזמין אותך לקשר איתו, לדעת אותו – האם תענה/י? האם תקח/י את היד שהוא מושיט לך?

התפילה שלי היא שכל יהודי וכל אדם יגיע לנקודה שבה הוא שואל שאלות כמו שקרה לי. שיחקור בנושא, שימצא את התשובות. שיבדוק בינו לבין אלוהים אם אכן הוא בדרך הנכונה, בדרך האמת – האמת של האלוהים שלנו ולא אחר.

אני מציעה לכל יהודי ולכל אדם לשים בצד את כל מה שלימדו אותו או כל מה שהוא יודע על ישוע ו/או על הנצרות ולקרוא את הברית החדשה עם לב פתוח (ואני מציעה להתחיל בבשורה של יוחנן) - ללמוד על ישוע – מי הוא באמת ולמה באמת הוא בא – זה מדהים וזה יכול לשנות לך את החיים! - זה שינה את שלי!