מרלן

 הצמא
נולדתי בטוניסיה בשנת 1947. אמי, ז"ל, הייתה יהודייה אדוקה, בת למשפחת כוהנים ומדורות רבנים, היא לימדה אותי להאמין ולבטוח באלוהי אברהם, יצחק ויעקב. בגיל חמש, קיבלתי ספר מהורי על שמואל הנביא. נהניתי ממנו כל כך עד שקראתי לאלוהים: "למה אינך קורא לי כמו שקראת לשמואל?"
בשנת 1956, בגיל תשע, משפחתי עלתה ארצה כציונים טובים. כנערה, שאלתי את עצמי למה אלוהים לא מדבר אלינו, כפי שנהג בזמן הנביאים, לפני כ - 2000 שנה? כשהייתי נשואה ואם לשני ילדיי, התחלתי לחפש את אלוהים. שאלתי את גיסי, שהינו אדם דתי, "מה עלי לעשות כדי להתקרב לאלוהים?"  תשובתו הייתה, "שמרי כשרות ושבת."
תשובה זו לא סיפקה אותי, כי הרי את זה כבר עשיתי ואין  זה הביא אותי למערכת יחסים קרובה עם אלוהים. לא יכולתי להאמין כי אלוהי אמי, אלוהים חיים, רצה רק את עבודתי ולא את לבי. ככתוב: "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא-זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (הושע ו' פס' 6).
יום אחד דפקה בדלתי אישה צנועה, אשר ביקשה לדבר עמי. הכנסתי אותה והיא סיפרה לי על המשיח היהודי, אשר העם היהודי מחכה לו, הוא כבר בא ושוב יבוא, ושמו ישוע (ישו)!
האישה הייתה יהודיה משיחית, המאמינה בישוע המשיח, ובפעם הראשונה שמעתי את הבשורה על ישוע. כמו שכתוב: "וְעַתָּה אֵיךְ יִקְרְאוּ אֶל-אֲשֶׁר לֹא-הֶאֱמִינוּ בוֹ וְאֵיךְ יַאֲמִינוּ בְּמִי שֶׁלּא שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעוֹ וְאֵיךְ יִשְׁמְעוּ וְאֵין מַגִּיד" (אל הרומים י' 14)
היא ביקשה להיפגש איתי שוב והסכמתי אך בינתיים שאלתי את אמי מי הוא 'ישו' ? אמי ענתה לי: "'ישו' אכן היה והיה איש טוב, אבל הוא לא בשבילנו." אימי ביקשה ממני להתרחק מהאישה הזו, ובפגישה הבאה הסברתי לאישה כי איני יכולה לראות אותה עוד, אחרי השיחה עם אמי. אבל אתם יודעים מה - ככל שחשבתי על זה יותר, נראה לי יותר ויותר הגיוני כי ישוע הוא משיח היהודים שאותו לא קיבלנו כפי שצוטט בישעיה נ"ג פס' 1: "מִי הֶאֱמִין לִשְׁמֻעָתֵנוּ וּזְרוֹעַ יְהוָה עַל-מִי נִגְלָתָה" או "וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ" (פס' 8) לא הייתי משוכנעת לחלוטין אז חיכיתי, יחד עם זאת ידעתי כי אישה זו הייתה כנה ויראת שמיים. לאחר מכן המשכתי בחיפושי אחר האמת ושאלתי עצמי הרבה שאלות כגון:
מיהו ישוע באמת ? מתי הוא חי?  מדוע הרבנים לא קיבלו אותו כמשיחם?  לאיזה משיח הרבנים ציפו?  מה הרבנים אומרים  על ישוע?  מדוע שמו לא מוזכר כמשיח שקר בהיסטוריה היהודית?  מדוע את שמו אסור להזכיר בקרב חוגים דתיים?  הייתכן כי כל הרבנים טעו?  הייתכן שכל הרבנים היו עיוורים ולא יכלו לראות את בואו הראשון של עבד ה', המשיח?  הייתכן כי המשיח היה צריך להופיע פעמיים, פעם כעבד ה' ופעם כמלך? 

אז שאלות אחרות צצו במוחי:
איזו תקווה הייתה לי בתור יהודייה החיה את חיי בדרך שחייתי?  מה היה הסיכוי שלי להיכנס לגן עדן?  תודה לאל על האישה הנועזת, האמיצה הזו, שהיה לה אכפת, היא שמעה את דבר אלוהים וצייתה לו!

הרפוי המושלם
אחרי כמה שבועות, בשנת 1979, עברה משפחתי, בת ארבעה נפשות, לדרום אפריקה. חודש אחרי שהגענו, הילדים שלי ואני הוזמנו למסיבת יום הולדתו של הילד השכן. שם פגשתי את השכנה השנייה, גייל. היא סיפרה כמה היא אוהבת את העם היהודי, כי לטענתה דרכם היא הכירה את משיחה, משיח ישראל.
היא סיפרה לי על אמונתה, משהו שצמאתי והשתוקקתי לשמוע, כי כאשר הייתי בישראל בשנים 1975-78, ניסיתי למצוא מישהו שהיה מעוניין לשוחח על הנושא הזה אך לצערי לא מצאתי אף אחד. לבסוף, גייל ואני הסכמנו על דבר אחד - המשיח יבוא בקרוב מאוד, כפי שהיהודים והמשיחיים מאמינים. מאותו זמן ואילך הפכנו לחברות של ממש. כמעט כל יום היינו ביחד, מתווכחים, "האם ישוע הוא משיח ישראל או לא?" מה שהדהים אותי היה הסבלנות העל אנושית של גייל לנסות להבין את דעותיי בגלל האנגלית הדלה שהייתה על שפתי!
סבלנותה נמתחה עד כדי כך, שכאשר שאלתי אותה "האם את באה לשנות את דתי, טוב אם תעזבי." להפתעתי הרבה, היא שמה לצידה את התנ"ך שלה ונשארה. הרגשתי נבוכה ושיניתי את הנושא, אך מאוחר יותר, מצאתי עצמי פותחת מחדש את אותו דיון. עבורנו היהודים לקבל דוקטרינה אחרת ממה שחונכנו, זה כמעט בלתי אפשרי. אבל ברוך השם, הכל אפשרי עם אלוהים!
במהלך מסיבת הסילבסטר שנערך על ידי הקהילה היהודית בינואר 1980, הברך שלי הסתובבה תוך כדי ריקוד הטוויסט. זה כאב מאוד והייתי בגבס למשך כמעט חודש. גייל חברתי הציע להתפלל עבור הברך שלי, סירבתי, בידיעה שהיא תשתמש בשם ישוע.
מומחה ביוהנסבורג, יעץ לי לעבור ניתוח. אך לא הייתי "להוטה" לעשות זאת, ולכן ניגשתי לגייל ידידתי. ואמרתי לה שאאפשר לה להתפלל עבור הברך אם היא לא תשתמש בשם ישוע, במקום יכולה היא להשתמש בשם משיח. היא הסכימה, אבל לפני שאפשרתי לה להתפלל, הזזתי את הברך כדי לוודא שאכן עדיין כואב. ואכן כאב! כאשר התפללה, להפתעתי, הברך לא כאבה לי עוד ואני תהיתי איך אישה יכולה להתפלל עם תוצאות. ביהדותנו אדם הולך לרב מכובד, עדיף זקן, כדי שהתפלל עבורו, וגם אז לא בטוח תפילותיו ירפאו אותו. בכל זאת מצאתי כי הריפוי לא היה שלם, כי לא יכולתי לשבת בתנוחה מסוימת.
גייל הציע לי להתלוות אליה לבקר אדם בעל מתנת ריפוי משמיים. אני הסכמתי. כאשר ראיתי כמה צעיר הוא, היו לי ספקות לגביו, ולעגתי לו בלבי, למרות שלא היה לי ספק בכנותו. תוך כדי שהתפלל הפסיק לפתע את תפילתו ואמר "אלוהים לא עונה". אז ידעתי שזאת הייתה אשמתי. אמרתי, "אני מצטערת, אני הסיבה לכך". בקשתי סליחה. הוא התפלל שוב ואמר "נרפאת!" ואכן, נרפאתי - לא בברך בלבד, אלא גם בקיבה העצבנית שהייתה מכאיבה לי מאוד בלילות, אשר על כך לא סיפרתי לגייל. הללויה על אהבתו אשר קיימת לנצח! תודה לך, אלוהים!
ובכל זאת, למרות שאני מאמינה באלוהים ובכוחו, עדיין לא השתכנעתי כי ישוע הוא משיח ישראל, כי האמנתי שאם אקבל את ישוע, אהיה מאמינה בשני אישים, במקום אחד. וישוע בעצמו אמר, "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהוה אֱלֹהֵינוּ יהוה אֶחָד" (הבשורה ע"פ מרקוס י"ב פס' 29). לא הייתי מוכנה לבגוד באלוהי ישראל, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב. האחד שאמי ז"ל אהבה כל כך.

החיים לאחר המוות
בעת ביקורי בישראל, בחודשי הקיץ 1979, חוויתי חוויה בלתי נשכחת! זה היה בין השעות 2 ל 4 בצהריים, כאשר נרדמתי, ליבי הלם בחוזקה, ועצר! ראיתי עצמי יורדת במהירות רבה לתוך מנהרה שחורה! רציתי שזה יפסק! צעקתי "אלוהים"! אז שתי ידיים גדולות לבנות הרימו אותי מנפילתי. ראיתי את גופי שוכב על מיטתי, באותו רגע שאלתי עצמי, "מי אני - המסתכלת על גופי שם?" הידיים החזירו אותי לגופי והתעוררתי.
קמתי מהמיטה, התיישבתי על הרצפה, עם הגב אל הקיר, מבוהלת, עדיין בתדהמה!
סוף סוף הבנתי את הנוצרים. היה לי ניסיון זה להזכיר לי שיש חיים אחרי המוות, ולא כמו שפעם האמנתי שאנחנו מתפוררים וחיינו מסתיימים כאן. נהגתי לתהות, מדוע הנוצרים עשו עניין גדול כל כך על הישועה. אבל אחרי החוויה הזאת, הבנתי אותם הרבה יותר טוב!

רוי עמנואל
בשנת 1980 נשלחתי על ידי משה למכור את דירתנו הקטנה בארץ ולפתוח חנות תכשיטים בוונדרבילפארק שבדרום אפריקה. בעוד הוא תיכנן לפתוח חנות תכשיטים עבורי, נכנסתי להריון. משה לא רצה את "אבן הנגף הזה" באמצע תוכניותיו. הוא ביקש ממני לעשות גרידה, שהפעם לא הייתי מוכנה לעשות, בגלל שסוף סוף כסף לא היה חסר. חיכיתי עם זה, אך אחרי זמן מה התחלתי לדמם מה שהבנתי כהתערבות אלוהים.
הלכתי לרופא. הוא אמר לי, "אם תוך שבוע הדימום לא יפסק, תחזרי אלי ונעשה גרידה." אחרי שבוע הדימום לא פסק.
יומיים אח"כ עברתי גרידה. הייתי כחתיכת סמרטוט נופלת. איבדתי הרבה דם! לא נשאר בי כוח, אפילו לעמוד. אחרי הגרידה האחות לא האמינה לי. היא אמרה "מספיק, גברת כהן, קומי, אל תתפנקי!" היא לא יכלה לתאר כי הייתי על סף מוות.
הרופא אמר, "גברת כהן, העובר לא היה, את כנראה איבדת אותו בזמן הדימום." אבל", חשבתי, "בסדר, אז מדוע אני כל כך חלשה?". הוא נתן לי כמה תרופות לקחת אבל לשמחתי איני בעד נטילת תרופות, אז לא לקחתי אותם.
משה הרים אותי לתוך המכונית ולאחר מכן למיטתי. התקשרתי לחברה נוספת שהייתה נוצריה, להתפלל עבורי. כבר אז ידעתי כי למאמינים בישוע יש כוח תפילה והאמנתי בכוחו של אלוהים. אז התקשרתי לסילביה, אך לפני שהתפללה עבורי, היא שאלה, "האם את מאמינה שישוע הוא המשיח?" אמרתי, "כן, אני מאמינה!" בפעם הראשונה, הודיתי ישוע כמשיחי, קדוש ישראל, האור הגנוז, צדיק יסוד.
"הֲרֵי בְּלִבּוֹ מַאֲמִין אִישׁ וְיֻצְדַּק, וּבְפִיו יוֹדֶה וְיִוָּשַׁע" (אל הרומים י' פס' 10).
למחרת הייתי על הרגליים. אמנם, הייתי רחוקה מלהיות עצמי. למשל, עדיין לא יכולתי להריח אבטיח, כמו בזמן הריון, לא יכולתי לסבול ריח הסטייק או ריח סבון פלמוליב, משונה, אבל אמת! יום אחרי ההתאוששות נסענו למחנה בפארק באיסט-לונדון, להצטרף לגייל ולמשפחתה. אני זוכרת שראיתי אם עם תינוקה בזרועותיה, וחשבתי, "אני כל כך שמחה שאיני כבר בסוגיה הזו!" לו ידעתי מה אלוהים מכין עבורנו!  כשחזרנו, משה הציע לי ללכת למומחה ביוהנסבורג לבדיקה ועשיתי זאת. חודש וחצי לאחר גרידה הלכתי לבדיקה אצל ד"ר ישראלסתם, רופא יהודי, והוא אמר, "גברת כהן, הכל בסדר איתך, את פשוט בחודש השלישי להריונך."  בכיתי וצרחתי כאחד, "לא, איני יכולה ללדת את הוולד הזה, לאחר גרידה!" הוא לא האמין למשמע אוזניו עד אשר התקשר לרופא המשפחה שלי בוונדרבילפארק, לוודא שזה אכן קרה. אז הוא ניסה להרגיע אותי בדאגה ואמר, "הרגעי, שתי מים, כל חודש נעשה סריקה כדי לראות איך התינוק עושה."  וכך היה.
ב 14 ליולי 1981 - ילדתי בן. הרופא לקח את התינוק בידיו, והראה לי אותו, ואמר, "את רואה, גברת כהן, זהו תינוק מושלם." הללויה!
נתתי לו שם: רוי עמנואל, "רוי" [מלך] ועמנואל [אלוהים עמנו], לתפארת ישוע המשיח! רק אלה המאמינים באלוהים יכולים להבין שאין דבר בלתי אפשרי עם אלהים! 
הגרידה לא הסירה את התינוק, הילד נשאר במקומו! הללויה! 

אני מאתגרת כל אחד באשר הוא להוריד את התנ"ך המאובק מהמדפים, לקרוא בו ולראות מיהו המשיח. אני גיליתי כי אלוהים הוא אחד - וישוע הוא משיח ישראל! התקרבו אליו, הוא אוהב את כל מי שיקראוהו באמת ובלבב שלם.